אלכסנדר (אלכס) לובנוב ז"ל

קורות חיים

אלכסנדר (אלכס), בנם של אוקסנה וגריגורי, נולד ביום ד' באדר תשנ"א (18.02.1991). אח צעיר לאנטון.

אלכס נולד ברוסיה. כשהיה בן שמונה עלתה המשפחה לישראל והם התמקמו באשקלון.

הוא השתלב היטב בבתי הספר המקומיים, היה ילד חברותי, בעל ביטחון עצמי ושאפתן, תמיד הציב לעצמו מטרות ונהנה להשיג אותן.

לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים התגייס לצבא והיה גאה לשרת שירות מלא ומשמעותי.

אלכס אהב מאוד לטייל. הוא הצטרף לקהילת "סובארו וג׳יפים מטיילים בשטח בחינם״, ועם השנים היה בין מובילי הקהילה המונה מאות משפחות.

הוא אהב את המטבח ועבד בתחום המזון והמשקאות. חלומו הגדול היה לפתוח מסעדה על חוף הים.

ב-2013 הכיר את מיכל שעבדה איתו במסעדת "פישנזון" במרינה באשקלון. "אני הייתי מלצרית והוא היה טבח. והתאהבנו מייד", סיפרה.

כעבור תקופה, נישאו בני הזוג והמשיכו לגור באשקלון. ב-2021 נולד בנם הבכור, טום. אלכס היה קשור מאוד לטום. "היה ביניהם קשר מדהים, הם היו מטיילים, אלכס היה אוסף אותו מהגן והם היו עושים טיולי ג'יפים ביחד. הוא היה האבא הכי פעיל שיש", סיפרה אשתו, מיכל.

אלכס היה בחור ערכי, אופטימי ושמח. תמיד נהנה לעזור לאחרים ועשה זאת מכל הלב. הוא התנדב באופן קבוע בארגון "ידידים", המעניק עזרה ראשונה (שאינה רפואית) לכל מי שנזקק לה, בדרכים ובבתים. הוא סייע רבות לצבא ולמשטרה בחילוצים של אזרחים ושל רכבי צה״ל וביטחון. חבריו ומשפחתו תמיד ידעו שאפשר לסמוך עליו בכל דבר והוא מעולם לא אכזב.

בשעות הפנאי נהג לבלות עם משפחתו וחבריו. הוא אהב טבע וים, אהב לצלול, לגלוש, לטייל בטבע, להאזין למוזיקה ולבשל.

בערב שמחת תורה תשפ"ד נסע אלכס לעבוד בפסטיבל המוזיקה "סופרנובה", הסמוך לקיבוץ רעים בדרום. בפסטיבל בילו כ-3,000 חוגגים. אלכס היה האחראי על בר המשקאות ועל ההתנהלות הלוגיסטית והתיאום בין צוות המלצרים והברמנים.

למוחרת, בשבת, כ"ב בתשרי תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש-מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב.

בבוקר זה החלה מלחמה.

במהלך האזעקות יצר אלכס קשר עם אשתו, מיכל, והרגיע אותה שהכול בסדר ושהם מתארגנים לצאת הביתה. כשהחלו יריות בשטח הפסטיבל, החליט לברוח עם חבריו לכיוון היער הסמוך לקיבוץ בארי, כשכל אותו זמן סייע למבלים רבים להימלט מהמקום, הוא כיוון והנחה אותם למקום בטוח יותר. בסביבות השעה תשע בבוקר ניתק עימו הקשר.

לאחר 18 ימים שבהם נחשב לנעדר, התברר כי נחטף חי לשבי ברצועת עזה.

המחבלים רצחו באותו בוקר למעלה מ-380 מבאי המסיבה, וחטפו עשרות לרצועת עזה.

אלכס שרד בשבי במשך אחד-עשר חודשים. במהלכם, ילדה אשתו מיכל את בנם השני וקראה לו בשם שבחרו יחד - קאי.

ב-29 באוגוסט 2024 החליטו המחבלים ששמרו על אלכס ועל עוד חמישה חטופים ששהו עימו להימלט, אך לפני כן רצחו את ששת החטופים. כעבור שלושה ימים, במהלך פעילות של צה"ל בשכונת תל סולטאן ברפיח, גופותיהם אותרו והוחזרו לארץ.

אלכסנדר (אלכס) לובנוב נחטף על ידי מחבלים בפסטיבל ה"נובה" באזור רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), ונרצח ברצועת עזה בכ"ה באב תשפ"ד (29.08.2024). בן שלושים ושלוש בהירצחו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין באשקלון – גבעת ציון. הותיר אחריו אישה ושני בנים, הורים ואח.

אלמנתו מיכל ספדה: "אהבת חיי, נשבענו עד שהמוות יפריד בינינו, אז איך הוא הפריד? זה אמיתי שאלוהים לוקח את הטובים ביותר. אני רוצה להתמקד בך, באהבת האדם שלך, באהבת החיים והחופש - החופש שלקחו ממך ב-7 באוקטובר... במשך 11 חודשים קיוויתי. אמרתי לכולם שאתה חוזר, שלחת לי אותות וסימנים, בבקשה תקפוץ מאיפשהו ותגיד שעבדת עליי.

"אני רוצה להגיד לך תודה. היית האבא הטוב בעולם, הבעל הטוב בעולם, הבנאדם הכי טוב שהכרתי. תודה על מי שאני היום בזכותך. תודה על הזכות להיות אימא ואשתך, תודה על הביטחון במשפחה שלנו. סליחה שלא הצלחתי להחזיר אותך. סליחה שנתתי לך ללכת למסיבה הארורה הזאת. הייתי צריכה להתעקש שתישאר בבית ולא תלך. סליחה שלא התעקשתי, סליחה שלא הצלחתי להחזיר אותך חי.

"הילדים יגדלו על הערכים והמידות שלך. אתה תהיה הגיבור שלנו, האחד והיחיד שלנו. טום וקאי אלה המתנות הכי גדולות שהשארת לנו - אתה עכשיו רואה כמה קאי דומה לך. בבקשה תופיע לי בחלומות, שלח לי סימנים. תנוח מאמי שלי, עכשיו אתה יכול לנוח. אני מקווה שתהיה גאה בי, אני נשבעת לך שרציתי להזדקן איתך. תשמור על ההורים, על אחיך, השארת פה המונים שאוהבים אותך. תשלח לי בבקשה כוחות, אהיה שלך לנצח לעולמים ואנחנו עוד ניפגש."

אחיו אנטון ספד: "תמיד גדלת עם חיוך רחב על הפנים. תמיד שידרת אופטימיות, תמיד היית האדם האחד בשבילי, כי אתה היחיד שיכולתי להתייעץ איתו... ועכשיו אחרי 330 יום, אני רואה אותך פה. אני יודע שהשארת בעולם הזה הרבה דברים טובים. את הדברים שלמדנו ממך. אני עדיין זוכר את כל הסטנדאפים שעשית לנו, את כל הדברים הספונטניים... אני אמשיך לעשות אותם ואלמד אנשים אחרים, כי זה משהו שלקחתי ממך, למדתי ממך".

חברו דימה ספד: "אלצ'קו אח שלנו היקר, תמיד נזכור אותך ונתגעגע לחיות שלך. אנחנו מבטיחים להישאר לצד המשפחה שלך תמיד. כי בסוף אנחנו משפחה אחת גדולה. תמיד נאהב אותך. המוסקטרים".

כתבה משפחתו: "אלכס מעולם לא זכה לפגוש את בנו השני, לו כל כך ציפה. סלח לנו אלכסנדר יקר על כך שלא הצלחנו להציל אותך. אתה כבר לא תזכה לחיות את חייך, אבל אנו תמיד ננצור את זיכרונך בליבנו ובמחשבותינו."

להנצחתו, משפחתו החליטה על הקמת פינה קסומה בטבע עם שולחן פיקניק, ספסלים ומנגל – פינה המסמלת את כל מה שאלכס אהב, כדבריהם: "אלכס שלנו, בעל לב רחב, חיוך כובש, צחוק מתגלגל שמשמח את כולם, אהב טבע, חי את הים ובעיקר אהב לעזור ולתרום לאחרים."