קורות חיים
חיימי, בן גליה ואלברט, נולד בי"ד בחשוון תשכ"ח (17.11.1967) באשקלון. אח למשה, שולה, אסנת ורויטל.
חיימי היה ילד שמח ואוהב טבע, השלישי מבין חמשת ילדי המשפחה. "הוא היה אח אופטימי, שמח, מפרגן ואוהב", כתבה אחותו רויטל.
גדל באשקלון, למד בבית ספר יסודי בעיר, ולאחר מכן עבר לכפר הנוער החקלאי "כפר סילבר" שבתחום המועצה האזורית חוף אשקלון. שם ספג את הקשר לאדמה ואת ערכי החיבור למולדת.
בשנת 1985, התגייס לצבא ושירת בחטיבת "גולני" כלוחם סיירת. לאורך השירות הפגין נועם הליכות ומסירות לתפקיד, ועשה זאת בנחישות ובאהבה למדינה.
לאחר שהשתחרר הבין שהוא רוצה לעסוק בתחום שתמיד אהב – טבע, צמחים ופרחים, גינות ונוף, ונרשם ללימודי אדריכלות נוף. הוא סיים את לימודיו בהצלחה רבה והחל לעבוד בתחום.
חיימי התגלה כאיש מקצוע מבריק ומוכשר שנהנה מאוד מעיסוקו. עם השנים יצר קשרים טובים עם אנשים מהמקצוע, הפך לאדם מוערך בתחום וצבר קהל לקוחות מרוצה. עמית לעבודה סיפר כי היה אדם כשרוני, נעים הליכות ואיש שיחה מרתק.
חיימי היה קשור מאוד להוריו, לאחיו ולאחיותיו. הם פרגנו לו, תמכו בכיוון שבחר ושמחו שהוא מגשים את עצמו. סיפרה אחותו רויטל: "המון גינות יפות יש בזכותו, הוא חי את זה, נהנה מכל העשייה וחי את החיים, בדיוק כמו השם שלו. הסלוגן שלו בווטסאפ היה 'ליהנות מהדרך'."
כעבור זמן הכיר את מירב ברגר, בת לוותיקי מושב נתיב העשרה, ובין השניים נוצר חיבור אמיתי וקשר של אהבה וחברות.
לאחר מספר שנים נישאו חיימי ומירב, ועברו להתגורר במושב נתיב העשרה, הנמצא בצפון-מערב הנגב, גובל בצפון רצועת עזה. בני הזוג התגוררו בבית במשק של אביה של מירב והקימו משפחה לתפארת. נולדו להם שלושה ילדים - נויה, גאיה ובר יוחאי. חיימי היה אבא מסור מאוד, שדאג לכל דבר שהילדים ביקשו ותמיד רצה את הטוב ביותר עבורם. יחד גידלו את הילדים בבית ערכי מלא באהבה, שמחה ובצחוק.
בזמנו הפנוי יצא לבלות וליהנות עם חבריו, שסיפרו שהיה "שתיין בירות מדופלם, מצחיק ומלא אנרגיות טובות."
עם השנים נכנס לתחום רכיבת השטח באופניים, ותוך זמן קצר הפך לאחד מהרוכבים הטובים של הנגב. הוא היה חבר ב- Negev Cycling Club (NCC) שם הכיר חברים רבים מיישובי עוטף עזה, שהפכו עבורו למשפחה. סיפר חברו אהרון: "גם לחבר'ה בגילי, הצעירים ממנו ב-15 שנה ומתאמנים באופן קבוע, היה קשה לעמוד בקצב שלו. כשנתנו לו להוביל זו הייתה מלחמת התשה, וכשהיינו מבקשים שירד לקצב רגוע הוא היה מחייך ואומר שזה הרגוע שלו." חברו רותם סיפר: "תמיד בכל רכיבה, אחרי איזה טיפוס או עלייה קשוחה, כשנגלה נוף מרהיב לפנינו, הוא היה שואף אוויר לריאות וצועק: 'מה רע לנו בחיים האלו, מה רע?' ומסביר לנו שזכינו לעשות את מה שאנחנו אוהבים במקום מושלם ובמזג אוויר מושלם." וכששאל אותו רותם פעם: "איך זה שאתה כזה חיובי ואופטימי ומכיר תודה על כל דבר?" ענה: "כזה אני, באתי ליהנות ממה שיש."
במהלך ספטמבר 2023, ערך עם חבריו רכיבת לילה מביתו, דרך יער יד מרדכי, לסינגל גברעם (מסלול סמוך לקיבוץ גברעם) ובחזרה. הערב הסתיים בטבילה בבריכה ובארוחת על האש שהייתה חלק ממסורת אצלו. "הוא הפך כל רכיבה לאירוע שאומנם התחיל בתור כתישה ארוכה אבל תמיד הסתיים בשולחן עמוס מטעמים ובירות ושיחת חברים ארוכה", סיפר חבר לרכיבה.
כמדי שבת בבוקר, גם בשבת של שמחת תורה, כ"ב בתשרי תשפ"ד, 7.10.2023, יצא חיימי מביתו בשעה 5:50 לרכיבת שטח עם האופניים. הוא יצא לכיוון מזרח על דרך נוף נחל שקמה, והיה אמור להיפגש עם צור, חברו ושותפו לאימונים לתחרות "Epic Israel" שהייתה אמורה להתקיים מספר ימים לאחר מכן.
בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס בירי טילים ורקטות מרצועת עזה לדרום ולמרכז ישראל. בשעות הבאות חדרו אלפי מחבלים את גדר הגבול מרצועת עזה למדינת ישראל והחלה מתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה, בהם קיבוצים ומושבים, על הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות, ועל מבלים במסיבות טבע באזור רעים ונירים. המחבלים תקפו בסיסי צה"ל ובנסיעתם ירו בכל מי שנקרה בדרכם. הם רצחו כ-800 אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש, חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים. למעלה מ-350 חיילים ושוטרים נפלו בטרם הצליחו כיתות הכוננות המקומיות וכוחות צה"ל להשתלט על השטח.
בבוקר זה החלה מלחמה.
עם תחילת ההתקפה, לאחר שרכב כתשעה קילומטרים, קיבל חיימי שיחת טלפון מאשתו, מירב, שעדכנה אותו על מתקפת הטילים והוא הסתובב מייד כדי לחזור הביתה. בדרכו הביתה הספיק לשוחח עם אחיו, משה, עם בתו נויה ועם אימו, גליה.
ככל שהתקרב למושב הבין שזה אירוע חריג והחל לחשוד שמדובר בחדירת מחבלים, לכן העביר להילוך הגבוה ביותר באופניים ורכב בדרך נסתרת יחסית שהובילה למושב. במרחק של כחמש-מאות מטרים מהמושב ירד מהאופניים וברח רגלית לתוך שדה כותנה, אך אז נורה למוות על ידי מחבלים.
במשך ארבעה ימים ארוכים נחשב חיימי לנעדר, ולאחריהם נמסרה למשפחתו הבשורה הקשה שנרצח.
במושב נתיב העשרה נרצחו באותה שבת עשרים תושבים.
חיימי בנעים נרצח על ידי מחבלים בסמוך לנתיב העשרה, בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023) והוא בן חמישים ושש. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בנתיב העשרה. הותיר אחריו אישה, שתי בנות ובן, הורים, אח ושלוש אחיות.
על מצבתו הונח דגם מתכת של אופניים עם דמות של רוכב.
כתבה אחותו שולה: "חיימי שלנו, אור ושמחה של המשפחה, נפלה עטרת ראשנו ב- 7.10. לעד נזכור אותך כאיש שמח, מואר ומאיר את סובביו. לא ניתן לעכל את לכתך חיימי, נגעת בכל כך הרבה אנשים בחיוך שלך, בטוב הלב, בשמחה האינסופית. היית איש שיחה סקרן, שהמשפחה היא נר לרגליו, אוהב טבע וטיולים ורכיבות אופניים עם חברים. אין עליך, אח שלי. אוהבים ומתגעגעים בלי סוף. לא נשכח ולנצח נזכור. תנצב"ה."
כתבה חברתו, מירב: "חיימי, האיש עם החיוך, או החיוך עם האיש. זה היה חיימי, חייכן, איש שמח, אופטימיסט, חבר ילדות שלי מכיתה ג' ועד גילנו המופלג 50+... היינו ונשארנו חברים. מסוג החברים שגם אם יש נתק משלימים פערים בשנייה, כשתמיד יש צחוק גדול ברקע. חיימי, אני רוצה שתדע שמירב שלך רעייתך מתפקדת כאילו אתה כאן, באחריות, ביציבות, בחשיבה מאורגנת, קשה לה ולילדים מאוד אבל נטעת בהם כל כך הרבה ממך וזה נותן אותות בהישרדות היומיומית שלהם. חיימי תנוח על משכבך בשלום... אוהבת עד אין סוף, שוסטר."
חבריו של חיימי ערכו רכיבת אופניים לזכרו ביום ה"שלושים". כעבור זמן ומאמצים רבים, הם מצאו במחשבו האישי המחובר לאופניים את המסלול המדויק שתכנן לעבור ב-7 באוקטובר, ובחודש מאי 2024 נערכה רכיבה נוספת לזכרו. עשרות רוכבים התכנסו בנתיב העשרה כדי לרכוב בעקבות מסלולו האחרון, ועברו בנקודות שבהן תכנן להמשיך לרכוב - לסינגל גברעם ובחזרה. החברים סיפרו: "הייתה זו הדרך שלנו לסגור עבורו את המעגל, לכבד את זכרו ולחבק את המשפחה... האופניים של חיימי משמשים עבורנו מזכרת חיה ממנו, וברכיבה לזכרו רכב עליהן לא אחר מאשר בנו, בר בנעים. את אלו שהלכו מאיתנו אין ביכולתנו להשיב, ובכלל זה חיימי בנעים, שהיה אבדה גדולה למשפחתו, לקהילת הרוכבים בנגב ולכל עם ישראל."