טוראי עמרם עמי בן עיון ז"ל

קורות חיים

בן מרים ורפאל. נולד ביום כ"ה בשבט תשל"ב (10.2.1972) באשקלון, כבן הצעיר למשפחה בת אחת-עשרה נפשות. הוא למד בבית-הספר היסודי 'נווה ציון' והמשיך בתיכון 'אורט ישראל' ובבית-הספר התיכון 'רונסון' באשקלון, אותו סיים בהצטיינות. עמי היה ילד יפה, כחול עיניים ונאה מאוד, ילד של "פרחים", שקט, מופנם וביישן. היה לו רגש מיוחד לספרות ואומנות.

הוא ניהל יומן וכתב שירה. את שיריו צריך היה לקרוא כדי להבין את נפשו.

כאשר מלאו לו שבע, נפטר אביו. מות האב השפיע עליו מאוד, אך הוא היטיב להעמיק בספרות ובה מצא את עולמו. תלמיד שקדן היה, תמיד בין המצטיינים ברוב המקצועות. הכנת השיעורים נמשכה תמיד לתוך הלילה. בשעות אלו פרק את רגשותיו ותחושותיו בכתיבה, שנתגלתה מאוחר יותר, כי את פרי עטו והשראתו הסתיר מעין כול. הוא צייר וצילם ואף עסק בפיתוח התמונות, במעבדה ביתית. עמי הדריך בקייטנת מחשבים, בעודו בן ארבע-עשרה בלבד, ועשה זאת בהצלחה רבה. הוא היה ער במיוחד למצוקתם של נערים ונערות וביטא זאת בכתיבתו ואף היה להם לעזר. עמי היה חבר גרעין 'אולי', איתו אמור היה ללכת לנח"ל. כחודשיים לפני הגיוס עזב את הגרעין. באמצע חודש דצמבר 1990 התגייס עמי לצה"ל. ביום ד' בשבט תשנ"א (18.1.1991) ערב מלחמת המפרץ, נפל בעת מילוי תפקידו, והובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי באשקלון. השאיר אחריו אם, שלוש אחיות וחמישה אחים - אתי, יהודה, שלמה, חיים, רחל, בצלאל, מלכי ומזל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: "עמי היה חייל ממושמע, שקט, חכם ונבון. בעל יכולת אישית גבוהה". אחותו כותבת: "ככל שחולפים הימים כן אנו אותך כואבים. זיו יופייך משתקף מכל חדר. אתה הקטן, השה הצעיר שבעדר, עטרת היית לנו, ולעולם תהיה בלבנו".

משפחתו מוציאה לאור את כתביו, בחוברת לזכרו.