קורות חיים
יעקובובסקי ישראל בן אהרן והדסה. נולד בי"ד באדר תרפ"ו (28.2.1926) בחיפה וגדל בבאר-טוביה, שחודשה אחרי חורבנה במהומות תרפ"ט. שם גמר את בית-הספר והצטיין בלימודיו, שימח כל מסיבה וכל נשף וחגיגה בנגינתו במפוחית-פה או באקורדיון. סמוך לסוף מהומות תרצ"ו-תרצ"ט שירת בחי"ש המקומי.
מילדותו עזר להוריו בעבודות המשק, נעשה בקי בכל ענפי החקלאות והתמחה גם במכונאות, וכשהתגייסו אביו ואחיו הגדול לצבא הבריטי במלחמת-העולם השניה, נשא עם אמו בעול קיום המשק, שאף לשכללו על-ידי שימוש במכונות, הגשים חלק משאיפתו, ובכל הזדמנות הוסיף דעת בענף זה.
נתחבב על הכל כבחור נדיב-לב ומוכן לעזרת הזולת, אוהב את האדמה ועמל בעבודתה בשמחה. נחלץ עם אנשי המושבות והמשקים שבדרום לעזרה בהעלאת מעפילי "שבתי לוזינסקי" לחוף ניצנים, התערב ביניהם בבוא הצבא הבריטי והוגלה עמהם לקפריסין. בשני שבועות שהותו שם פעל כשליח-סעד בין הגולים, עבד במחסני הג'וינט להלבשה, עודד את רוחות הגולים ושימח אותם בנגינתו, בריקודיו ובבדיחותיו במסיבות שנערכו בערבים. בראשית מלחמת-השחרור שירת בפל"ם של באר-טוביה. אחר-כך צורף לגדוד אחד שבחטיבת "גבעתי" והשתתף בכיבוש בית-דראס, מע'אר ועוד, בפעולות לביעור הכנופיות, ואחר-כך, במלחמה נגד הפולש המצרי, עזר בהוצאת ילדי ניצנים מהנקודה המותקפת באש כבדה, וכחובב ילדים וחביבם ידע להרגיע את הפעוטות הנישאים בחשכת הלילה, כדי שלא יישמע קולם באזני האויב הקרוב.
בשעות פנויות שלאחר אחת הפעולות היה סר לביקור חטוף בבית. גרונו כאב קצת עקב הצטננות וכשאמו ביקשה ממנו שיישאר יום-יומים בבית, השיב: "אינני ארטיסט ובגלל דבר פעוט לא אתעכב", וחזר להגנת נגבה, שגם בה הספיק להתחבב על החברים בימים המעטים לשהותו שם.
אחרי יומיים, בכוונו את המקלע כלפי מפציץ מצרי, נהרג בנפול פצצה בקרבתו ביום י"ב באייר תש"ח (21.5.1948).
הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בבאר-טוביה.
זכרו הועלה בספר "לזכרם" של חללי באר-טוביה.