קורות חיים
יהודה, בן מזל ויחיא, נולד בשנת תש"א (1941) בתימן. בשנת 1949 עלתה משפחתו ארצה בעליית "מרבד הקסמים" והשתקעה באשקלון. יהודה, שהתייתם מאביו בהיותו ילד, גדל וחונך בבית דודתו. הוא הגיע ארצה יחד עם משפחתו, במסגרת עליית יהודי תימן. הוא החל ללמוד בבית-הספר היסודי באשקלון ואחרי-כן ביקש להמשיך וללמוד בקיבוץ. עד לגיוסו לשירות הסדיר בצה"ל למד ועבד בקיבוץ ברקאי. בכוחות עצמו הצליח לבסס את מעמדו בארצו החדשה, שכן ידע כי בכוח רצונו ובעבודה קשה ומאומצת יצליח לבנות לו בית.
יהודה גויס לצה"ל בסוף יולי 1958 והוצב לחיל הרגלים. הוא עבר את הטירונות במסגרת הנח"ל ואחרי-כן סיים בהצלחה קורס מפקדי כיתות. הוא היה ממושמע ואחראי, וביצע בשלמות ובדייקנות את כל המשימות שהוטלו עליו. בסוף ינואר 1961 שוחרר יהודה מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל הרגלים. ביחידה זו היה נקרא לתקופות של שירות מילואים. במלחמת ששת הימים שימש כמפקד כיתה בקרב לכיבוש העיר עזה. אחרי המלחמה עבר קורס הסבה למפקדי כיתות בחיל הרגלים המשוריין והוצב לגדוד חרמ"ש בחטיבת חיל שריון. לאחר השחרור החל לעבוד כפועל בניין ושימש כטייח. עד מהרה הפך קבלן עצמאי לעבודות טיח. הוא עשה חיל בעבודתו והצליח להשיג את כל הדברים שעליהם חלם. בשנת 1964 נשא לאישה את חברתו מזל, והקים עמה את ביתו באשקלון, בו נולדו שני בניו. הוא אהב את משפחתו והקדיש את כל זמנו הפנוי לחינוך בניו. יהודה הרבה לקרוא ספרים ולעסוק בספורט, בעיקר בענף הכדורגל.
הוא אהב לטייל ולסייר בארץ והחדיר אהבתו זו גם בבני משפחתו, שהיו מצטרפים אליו בטיוליו. במלחמת יום- הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים בסיני. ביום י"ט בתשרי תשל"ד (15.10.1973), היה יהודה מפקד כיתה בכוח שתקף יחידת קומנדו מצרית. זו תפסה עמדות על ציר התנועה למעוז "בודפסט", ובכך מנעה את גישת כוחות צה"ל למעוז הנצור. למרות הנחיתות המספרית, ולאחר קרב קשה ומר, הצליחה היחידה להשמיד את הכוח המצרי ולפלס את הדרך למעוז. בקרב זה נפגע יהודה ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו אישה ושני בנים, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "יהודה ז"ל נפל בעת שהסתער, כמפקד כיתה, יחד עם חייליו וחבריו לפלוגה, על מארב של יחידת קומנדו מצרית, שהייתה עדיפה בכוחה. יהודה וחבריו השמידו, לאחר קרב עקוב מדם, את האויב ופרצו את הדרך למעוז הצפוני של צה"ל והביאו להצלת אנשיו. אין מילים בפי, ותקצר היריעה מלתאר את יהודה ז"ל, שהיה מסור, שקט והשרה על חבריו ומפקדיו מהשקט הנפשי שלו, אהבת החיים, האושר והרצון לעזור לזולת. עליו ועל שכמותו נאמר: "איך נפלו גיבורים ויאבדו כלי מלחמה".