תפריט נגישות

סמ"ר זאב זפי דוד ז"ל

זאב דוד
בן 31 בנפלו
בן שולמית וחיים
נולד בקרית ים
בכ"ז בטבת תשי"א, 5/1/1951
התגורר בגברעם
התגייס ב-4.11.68
שרת בחיל השריון ימ"מ חש"ן 159
נפל בעת שירותו
בכ"ט באלול תשמ"ב, 17/9/1982
מקום קבורה: גברעם
הותיר: אם, אשה, שלושה בנים, אחות ושני אחים

קורות חיים

סמ"ר זאב ("זפי") דוד ז"ל, נולד בכ"ז טבת תשי"א (5/1/1951), בקרית-ים שליד חיפה, להוריו חיים דוד שנפטר ב-1969 ושולמית דוד גולן (לבית זלפלד) שנפטרה ב-2006, כבן שלישי במשפחתו, לאחר אחותו דינה ואחיו יאיר. הוא נקרא על שם סבו מצד אביו, ווילי-זאב דוד, שהיה ממקימי נהריה, ונפטר באוקטובר 1950. סבתו, עלזה דוד, נרצחה ע"י פורעים ערבים במאורעות 1939 כשנסעה לקבל עולים חדשים שהגיעו לנמל חיפה. האוטובוס בו נסעה בדרכה חזרה לביתה בנהריה, הותקף ביריות ממארב וסבתא עלזה, אם לשבעה ילדים, נהרגה במקום.

בעודו תינוק יונק חלה זפי מאד עקב אלרגיה נדירה לחלב אם שאובחנה באיחור.

כשזפי היה בן שנה הצטרפה המשפחה לקבוץ גברעם, שם היה דודו אחי אמו, גדעון זלפלד, בין מייסדיו. בגברעם, כשזפי היה בן שש, נולד האח הרביעי במשפחה, דורון. זפי היה תינוק מתולתל, חמוד, חייכן ומאד אהוב על כולם. בגן הילדים הקיבוצי היו מעט ילדים, שהיו מחולקים לשתי קבוצות, צעירים ובוגרים. הבוגרים עברו הכנה אינטנסיבית לבית הספר ונכנסו היישר לכתה ב'. זפי היה שייך לקבוצת הצעירים ולא השתתף בהכנה. בתחילת שנת הלמודים עזבו את הקיבוץ כמה משפחות עם ילדים מכתה ב', וזפי הוכנס לבית הספר, הישר לכתה ב', למרות גילו הצעיר וללא כל הכנה, דבר שגרם לו לקשיי הסתגלות לא קלים, אך בסופו של דבר הוא הסתדר.

זפי היה אדם חברותי מאד ואהוד על כולם גם בבגרותו. אהב לעבוד במוסך, אהב מאד לשחק שחמט וכדורגל. היה אוהד נלהב של הפועל תל-אביב ונכח בכל משחקיה.

כשהגיעה שעתו להתגייס, בחר בחיל השריון, היה למפקד טנק סנטוריון מצטיין ושירת בגולן בחטיבה 7. לאחר שחרורו מהשרות הסדיר, חזר לקיבוץ גברעם ועבד במוסך.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, היה אמור להינשא בתאריך שכבר נקבע, אך במקום זאת יצא למלחמה. זפי גויס ביום כיפור והתייצב בבסיס צאלים, שם הורכב צוות טנק שכלל אנשי מילואים שהשתחררו משירות סדיר זמן לא רב לפני כן: זאב דוד ז"ל - מפקד הטנק, שמואל חיים רוטפלד ז"ל - טען קשר, מאיר קיהן - תותחן, ונהג. אנשי הצוות לא הכירו זה את לפני כן, פרט לחיים ולמאיר ששניהם היו נחלאים, בוגרי אותה ישיבת הסדר, שעברו הסבה לשריון.

במוצאי יום כיפור יצא הטנק בנסיעה על זחלים מצאלים לחזית במסגרת גדוד רומח של חטיבת כפיר מעוצבת הפלדה. הצוות שאף להגיע לחזית, עדיין תחת תחושת האופוריה של מלחמת ששת הימים ובהמשך, מהר מאוד הבין כי יש נפגעים רבים.

בדרך הטנק פרס זחל פעמיים. הפריסה השנייה הייתה ליד רומני וצוות בפיקודו של קצין חימוש מסדנת בלוזה סייע בחילוץ הטנק.

הצוות ניתק מהפלוגה והגיע לגזרה הצפונית של תעלת סואץ באיחור של יום וחצי. מעתה אנשי הטנק כינו את עצמם 'הטנק הבודד' ולא ברור באיזו מסגרת הם לחמו. מעת שהגיעו לחזית לחמו ברציפות כל הזמן בחולות של צפון סיני, בקרבות הבלימה. הצוות ירה פגזים ופגע בטנקים מצריים רבים. לפחות פעמיים התרוקנה בטן הטנק מפגזים והוא נאלץ לנסוע לאחור לצורך מילוי מחדש. לא פעם הוזהר צוות הטנק: "אל תישנו בצד הטנק, יש קומנדו מצרי בשטח".

הפעילות המבצעית הייתה כה רבה עד אשר למאיר ולחיים היה קשה למצוא זמן מתאים לתפילות. את ארבעת המינים הם קיבלו לראשונה רק בערב שמחת תורה. בטנק נוצרה אווירת הרמוניה והתנהלה עבודת צוות טובה. הטען קשר היה מדווח כאשר היה פגז בתותח, המפקד היה מביא למטרה והתותחן היה יורה. החיים התנהלו בכל ימי הלחימה בתוך הטנק, אנשי הצוות ישנו בתוך הטנק והשיחות שהתנהלו בינהם היו ממוקדות בנושאים מבצעיים.

בשטח הלחימה זאב עשה לצוות שיחות מוטיבציה, שלט בעניינים וחילק תורנויות שמירה. אנשי הצוות קיבלו את סמכות מפקד הטנק, שלא הכירו מקודם ומילאו אחר דבריו. בין אנשי הצריח נוצרה חברות טובה. חיים רוטפלד ז"ל היה אדם מלא אחריות ששמר על סדר וניקיון בטנק, מה שהביא את המט"ק זאב לחלוק לו הרבה שבחים וכך גם לתותחן מאיר קיהן, במהלך הקרבות.

במלחמת יום הכיפורים השתתפו גם קרובי משפחתו של זפי. גיסו שלמה גדרון, היה מפקד טנק טירן בחטיבה 274 שלחמה גם היא בחזית המצרית ונפגע אף הוא. אחיו יאיר דוד היה נווט פאנטום. נלחם בשתי החזיתות, נטש את מטוסו בחוף לבנון לאחר שנפגע בעת תקיפת שדה תעופה ליד דמשק וחולץ על ידי מסוק מהים.

בעת הלחימה בשטח, שמעו לא פעם יציאות של רקטות אר. פי. ג'י וראו כאלו, חולפות מעליהם, אנשי צוות הטנק ראו טנקים פגועים של כוחותינו וראו גם מטוסים של חיל האויר שלנו, נפגעים ונופלים. באחד המקרים זיהו טיל קרקע-אויר ששוגר כלפי מטוס פאנטום והפילו.

ביום חמישי ה-18/10/1973, (3 ימים לפני המועד המתוכנן לחתונתו של זפי, שנקבע במקור לתאריך 21/10/1973), ערב שמחת תורה, לאחר יום של לחימה קשה, זרק מנוע הטנק שמן ולכן נסע הטנק, במשך כשעה, לטיפול בסדנה בבלוזה. כאשר אנשי הסדנא טיפלו בטנק, האיץ בהם זפי, מפקד הטנק מלא המוטיבציה, זקן צעיר על לחייו, למהר ולהשמיש את הטנק על מנת שניתן יהיה לחזור בהקדם ללחימה בחזית. זפי יצא לעשן מחוץ לטנק, עטוף בטלית, שחיים ומאיר עזרו לו להניח, דבר שכקיבוצניק לא היה מורגל בו.

בשעה 18:00 כאשר בחוץ כבר שרר חושך, נאמר להיכנס לטנק עקב מידע על כוחות מצריים שהונחתו ממסוקים בקרבת מקום והתחילו לירות פצצות מרגמה. כאשר היו בשלב של כניסה לטנק, פגעה פצצת מרגמה בזרוע המנוף שנשא את המנוע המתוקן שהיה בשלב של התקנתו מחדש בטנק, מעל הסיפון האחורי של הטנק והתפוצצה. רסיסי הפצצה עפו לכל עבר. הטען-קשר, שמואל חיים רוטפלד, שהיה בשלב כניסה לטנק, נהרג במקום ומפקד הטנק, זאב דוד, שהמתין לכניסה לטנק נפצע מרסיס, מעט מעל כף רגלו שמאלית. מיד לאחר מכן השתרר שקט והתותחן מאיר קיהן החל לסייע לזפי. קצין החימוש שהיה במקום ושהכיר את הצוות עוד מהחילוץ לרומני, ביקש ממאיר לשבת בצד והוא המשיך בטיפול. זפי קיבל טיפול ראשוני ליד הטנק, פונה לתחנת איסוף הנפגעים הקרובה בבלוזה, מעבר לכביש, משם הוא הועבר לרפידים והובהל בטיסה לבית החולים הדסה, שם נקטעה רגלו עקב נמק שהתפתח בה.

אנשי צוות נגמ"ש של קצין חימוש מגדוד סיור שהגיעו גם הם לטיפול בסדנא רק כמה דקות לפני כן נפגעו גם כן, חייל אחד נהרג וחייל אחר נפצע, מאותו מטח.

כשחלה הטבה במצבו של זפי, נערך לו טקס נישואין עם בח"ל שולמית, בבית הכנסת של בית החולים הדסה. את הטקס ניהל אבי הפצועים, שמחה הולצברג.

התאוששותו מהפציעה הייתה מהירה וזפי חזר הביתה לקיבוץ ושוב השתלב בעשייה. נולדו לו שלושה ילדים, שגיא, שחר וליאור, אך לבסוף מצבו הכריע אותו והוא נפטר ב-17/09/1982, כ"ט באלול תשמ"ב, ערב ראש השנה.

בן 31 במותו.

השאיר אחריו, אם, אשה, שלושה בנים, אחות ושני אחים.

יהי זכרו ברוך.

הופק במערכת "גלעד-לזכרם", באמצעות חב' תבונה בע"מ (054-6700799)
בניית אתרים: לוגו חברת תבונה