סגן קרן רוטשטיין ז"ל

קורות חיים

סגן קרן רוטשטיין, בתם של אביבה ואבי, תאומה לעידית ואחות לחן, נולדה ב-ט"ז בתמוז תשמ"א, 18.7.81, בבית החולים הדסה עין כרם ירושלים, בשעה 01:00 בלילה.

קרן אהבה לרקוד והיתה רקדנית בלהקת "הורה אשקלון" עד כיתה ז', אהבה מוסיקה ישראלית - שלמה ארצי וריטה, ואהבה לקרוא ספרים ולהמליץ להוריה על ספרים שיקראו.

קרן סיימה בהצטיינות את לימודיה בבית הספר היסודי "בית יחזקאל" ובתיכון "אורט הנרי רונסון" במגמת ביולוגיה-כימיה, מחזור ח'.

קרן בלטה בפעילותה החברתית במועצת התלמידים הבית ספרית והעירונית. היא כתבה וערכה את עיתון בית הספר והפיקה את ספר המחזור של שכבת י"ב. קרן תרמה מזמנה וממרצה בהדרכת נוער במסגרות שונות תוך הנחלת מורשת ישראל ואהבת הארץ. פעילותה בתנועת הנוער "מכבי צעיר", ב"נוער עבודה", במשמר האזרחי וכמדריכת של"ח, נבעה מתחושת שליחות ונעשתה במסירות רבה, אהבה ורצון עז לתרום ולזולת ולחברה. על כל פועליה זכתה קרן בתעודת הוקרה ובפרס הצטיינות לנוער פעיל בקהילה מידי ראש העיר, מר בני וקנין, בהיותה בכיתה י"ב.

קרן התגייסה לצה"ל באוקטובר 1999 והחלה את שירותה כמש"קית חינוך וידיעת הארץ. בתום קורס קצינות הוצבה בפיקוד דרום בבאר שבע, שם שירתה כקצינת חינוך ותרבות.

במהלך שירותה הצבאי מפקדיה ופקודה העריכו ואהבו אותה כאדם וכסמכות מקצועית. חייליה כינו אותה "אמא" ולא "המפקדת" בשל רגישותה ובשל היחס האישי שהעניקה לכל אחד מהם. קרן היתה מלאת נכונות ללמוד, לעשות ולהשקיע למען היחידה בה שירתה והיתה גאה בתפקידה.

קרן אהבה את הבית ואת המשפחה והיתה קשורה למשפחתה. במהלך שירותה הצבאי הגיעה כל יום הביתה גם אם מאוחר בלילה, רק כדי שתהיה בבית יום יום עם משפחתה. קרן היתה מודל לחיקוי לאחותה חן.

קרן היתה מוקפת תמיד חברים וחברות. החברות היתה עבורה ערך עליון. קרן הייתה מאושרת באהבתה לחברה אייל, אהבה שנקטעה בשיאה.

ביום ראשון 10 בפברואר 2002, נכחה קרן בכנס חינוך - שנת עבודה 2002 של מרחב דרום. בשעה 13:00, כשיצאה להפסקת צהרים, הלכה קרן לאכול שווארמה אך לא הספיקה. חודשיים לאחר שקיבלה את דרגת הסגן, נקטעו באכזריות דרכה וחלומותיה של קרן, כאשר נהרגה מירי מחבלים סמוך למפקדת הפיקוד.

קרן בלטה בשמחת החיים שהקרינה על הסובבים אותה, בחיוכה ובאופטימיות ששפעו ממנה תמיד. היא היתה אחראית, רצינית, שאפתנית ובעלת כושר מנהיגות אשר ידעה להשיג את מטרותיה, גם כאשר הדרך לא היתה קלה. קרן מיצתה כל רגע, כאילו ידעה שאין כבר מחר.

קרן אהבה את גווני הכחול, הים והשמים, את הטבע, את נופי הארץ והרבתה לטייל בארץ לאורכה ולרוחבה. היא הותירה אחריה מכתבים, יומנים ושירים רבים שכתבה, המעידים על כשרונה ורגישותה. באחד המכתבים ציירה פרחים וכתבה "הייתי רוצה לשים פרח לזכר כל נפגעי והרוגי הפיגועים".

בת 20 היתה קרן בנופלה. יהי זכרה ברוך!