תפריט נגישות

סמל אברהם אבי שרון בוקובזה ז"ל

אברהם שרון
בן 24 בנפלו
בן אסתר ורוני
נולד בתוניסיה
בח' בכסלו תש"י, 29/11/1949
שרת בחיל השריון
יחידה: חמ"צ 426
התגייס ב-פברואר 1968
נפל בקרב
בכ"ב בתשרי תשל"ד, 18/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: ציר עכביש
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול

סיפור חיים

אברהם (אבי), בן אסתר ורוני, נולד ביום ח' בכסלו תש"י (29.11.1949) בטוניס, למשפחה ציונית ומסורתית. הוא עלה ארצה עם הוריו בשנת 1954, והמשפחה שוכנה במעברה, שם חיה בדוחק ובצמצום ורק אמונתם העזה בדת ובציונות, היא שעמדה להם. לאחר שנה ניתן להם שיכון ואבי התחיל ללמוד בבית-הספר היסודי "רמב"ם" באשקלון, והשתלב מיד בחיי הכיתה ובפעילות החברתית.

הוא המשיך את לימודיו בבית-ספר תיכון פרטי, אך לא הצליח לסיימם בגלל המצב הכלכלי הקשה בבית והוא יצא לעבודה. אבי היה ילד עליז ושובב, עירני וסקרן, שרצה תמיד לדעת איך נעשה כל דבר ומדוע. הוא גדל בחיק משפחה חמה ואוהבת, חונך על ברכי המסורת היהודית והיה ילד ירא שמים, שמילא אחר כל מצוות הדת.

מנעוריו היה חבר במועדון הנוער הדתי, היה פעיל מאוד בכל התחומים אך העדיף את חוגי הספורט והספרות. הוא היה חביב מאוד על חבריו והיה הדמות המרכזית בכל אירוע חברתי. גם בתקופת לימודיו וגם בתקופה שעבד, המשיך להקדיש את זמנו הפנוי לפעילות חברתית. הוא היה עלם תמיר ויפה תואר, בעל ארשת פנים מאירה ועיניים מלאות טוב-לב. מטבעו היה רציני ושקול ותכנן את כל מעשיו בתבונה ובתושייה. הייתה בו פתיחות רבה לאנשים ויכולת ליצור עמם קשר מיידי. תמיד היה חבר למופת, מוכן לעזור לזולת, ויודע לכבד רצונם של אנשים. הוא אהב מאוד את הוריו, כיבד את אביו החזן ונהג ללכת עמו להתפלל. גם לאחר שעזב את הבית ברבות הימים, נהג לבוא בחגים וללוות את אביו לבית-הכנסת. על אמו הרבה כל כך לדבר, עד שאפילו אנשים שלא ראוה מעולם חשו כאילו הכירוה. הוא היה קשור אליה בכל נימי נפשו והעריץ את דמותה ואת אשר עשתה למען גידולה וטיפוחה של המשפחה. גם את ארבעת אחיו ואחיותיו אהב מאוד והיה להם חבר נאמן ואח טוב.

אברהם גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1968 והוצב למשטרה הצבאית. הוא התגייס מתוך הכרה, נכונות וגאווה והיה חייל למופת. כתב עליו מפקדו: "אבי שירת תחת פיקודי כשנה וחצי בעזה. מעולם לא עורר בעיות משמעתיות או תפקודיות, תמיד גילה יחס מבין ורציני לתפקידים שהוטלו עליו וביצע אותם מתוך הכרה ונכונות, באופן הטוב ביותר. אבי תמיד התנדב לתפקידים ולמשימות קשות ומורכבות במיוחד ואם היה דבר שאבי לא אהב הרי זו השגרה. הוא לא הסתפק בעבודות היומיומיות ותמיד יזם פעולות נוספות. ואם לא היו כאלה בתחום המשימות הצבאיות, הפנה את כושרו ומרצו לתחום החברתי-תרבותי, כגון שיפוץ או קישוט מגורים או מועדון. הוא היה מקובל מאוד על החבר'ה וידע מתי להיות רציני ומתי לצחוק". בכל תקופת שירותו הקפיד שלא להדאיג את משפחתו, שמר על קשר עם הבית ועשה מאמצים רבים להודיע אם עוכבה חופשתו או בוטלה, כדי שלא ידאגו בבית.

למשפחתו סיפר מעט מאוד על הקורות אותו בצבא ומעולם לא התפאר או התרברב במעשיו. בשנת 1971 השתחרר אברהם מהשירות הסדיר, עבר לגור בתל-אביב וסיים קורס משולב לחוקרים פרטיים וקציני ביטחון. בשנת 1972 נשא לאישה את חברתו סוניה, שהכירה בתקופת שירותו הצבאי ויחד החלו להקים את ביתם. אבי שאהב כל-כך חיי משפחה והיה בן למופת ובעל נאמן - חלם על משפחה גדולה, אך המלחמה שמה את כל תוכניותיו לאל. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס ולחם עם יחידתו בגזרת תעלת סואץ.

גם במהלך הקרבות הקשים ביותר שמר על אומץ לבו וקור רוחו ועודד את חבריו ליחידה. באחד מימי המלחמה הראשונים, נודע לו באמצעות הרדיו שהוא אב לבן בכור. אבי שלא ידע את נפשו משמחה, לא העז לבקש חופשה אך נשלח על-ידי מפקדו הביתה לברית-המילה. למחרת, ביום 18.10.1973 שב ליחידה, ובאזור ציר "עכביש" נקלע להפגזה קשה ונהרג באש האויב. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ובן, הורים, אחים ואחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "בהיות אברהם על הציר המוביל לתעלה, הופגז הציר קשות ואברהם נפגע ונהרג במקום. עד רגעי חייו האחרונים מילא אברהם את תפקידו במסירות ולא נטש את משמרתו, על אף ההפגזה הקשה". משפחתו הנציחה את זכרו בכתיבת ספר תורה מיוחד ובהצבתו בבית-הכנסת שאביו משמש בו חזן. במשך שש שנים שכן בית-הכנסת במקלט. ביוני 1980 עבר בית-הכנסת למשכנו החדש ונקרא בית כנסת "ברית אברהם".

בניית אתרים: