רב"ט צדוק צ'יקו לוי ז"ל

קורות חיים

בן רחל ויוסף. נולד ביום י"ח בתשרי תשמ"ה (14.10.1984) באשקלון, בה גדל והתחנך. צדוק החל את לימודיו בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי "סיני". ילד ספורטיבי, שאהב לשחק כדורגל וכדורסל והיה חבר פעיל בתנועת הנוער "בני עקיבא". ככל שבגר, התבלט ביופיו החיצוני והפנימי כאחד ובהיותו אדם אוהב ואהוב. צדוק כיבד כל אדם ללא קשר לדעותיו, תכונותיו ומעמדו, והודות לאופיו הייחודי רכש חברים רבים מכל גוני הקשת.

צדוק החל את לימודיו התיכוניים בישיבה התיכונית "צבי"ה" באשקלון וסיימם בהצטיינות כבוגר מחזור א' במגמה הביולוגית-פיסיקלית. וכך כתב בספר המחזור הרב יצחק וזאנה, מחנכו של צדוק בכיתה י"ב: "שוקד ומשקיע, איננו מרפה / אך אין הוא שוכח לצחוק בכל פה / זוויות, מספרים, / מחברות וספרים, / בעיטות, כדורים, / שירים, שערים. / קורטוב ציניות עדין ושנון / מצטרף גם הוא להשלמת הניגון / לעין מתבוננת, מעת לעת / חושף הוא הרהורים ולבטים של אמת".

הישגיו המרשימים של צדוק זיכו אותו בתואר "בוגר מצטיין במחזור הלימודים בשנת תשס"ב", אותו הוחלט במשרד החינוך להעניק לו. בנימוקיה להחלטה כתבה הגב' רונית תירוש, מנכ"לית משרד החינוך דאז: "הצטיינותך והישגיך הגבוהים בלימודים הנם ביטוי למאמץ שהשקעת ברכישת ידע ומעידים על סקרנות, יכולת אישית ונחישות בהשגת המטרה. אנו מאמינים שמערכת החינוך, לאורה התחנכת, הנחילה לך בצד ההשכלה והידע גם ערכי תרבות, מוסר וחברה. אנו משוכנעים שתכונות אלה ימשיכו להנחות אותך בדרכך ויקדמו אותך במימוש שאיפותיך ובתרומה לחברה ולמדינה". ואכן, צדוק ציפה לשירותו הצבאי כשהוא חדור מוטיבציה לתרום את חלקו כחייל קרבי להגנת המדינה שכה אהב.

בסוף חודש מרץ 2003 התגייס צדוק לצה"ל והוכשר כלוחם בחיל הרגלים. הוא עבר את שירותו בגדוד "לביא" ובלט כחייל למופת, כלוחם מקצועי וכחבר נאמן ומסור. אהבת הנתינה הייתה טבועה בו, וצדוק לא היסס להקריב את טובתו האישית למען האחרים ולוותר על חופשת שבת יקרה כשהדבר התבקש. וכשהיה קשה, במארבים ובלילות הגשומים, היה זה צדוק אשר עודד את חבריו, תמך בהם ובהתלהבותו הוכיח ושכנע כי יש עוד כוח להמשיך. האמרה השגורה בפיו הייתה "אם תעמוד מאחורי ההחלטות שלך, תהיה הכי מאושר בעולם", ובמשנתו זו דבק והשתדל להנחילה גם לאחרים. מפקדיו של צדוק התרשמו מיכולותיו, מרצינותו וממידת האחריות הרבה שגילה והציעו לו לצאת לקורסים שונים, בהם קורס מ"כים, אך צדוק דחה את ההצעות כי לא רצה להיפרד מהחברים. לימים, מינה אותו מפקד הפלוגה לשמש כקשר שלו בחמ"ל. מתאר עופר, אחד ממפקדיו: "חייל אהוב ואוהב, חייל מקשיב ומקבל, חייל מתנדב, עוזר, אדם. מעל הכול אדם נפלא, שמח וחייכן, אדם רגיש לסביבתו, לחבריו. כמה אהבנו אותך צדוק, מראשון המפקדים עד אחרון החיילים - היית כדוגמה אישית לכולנו".

צדוק, אידאליסט בנשמתו, חיפש אחר האמת המוחלטת והרבה לשאול שאלות: "כמה שיחות היו לנו יחד, על כל דבר בחיים הסתקרנת ושאלת, ואנחנו ניסינו לתת תשובות...", ממשיך ומספר עופר המפקד. ואולם סימני שאלה רבים נותרו תלויים באוויר וכל החלומות והתכניות נגדעו באחת.

צדוק נפל בעת מילוי תפקידו ביום ו' באייר תשס"ד (26.4.2004). בן תשע-עשרה וחצי בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי באשקלון. הותיר הורים, שתי אחיות - יונית וליאת, ואח - נתנאל.

הספידה אותו אחותו יונית, שזמן לא רב לאחר נפילתו הלכה אף היא לעולמה: "צדוק, מלאך בדמות אדם. אומרים שמלאכים יש רק בשמים, אבל אתה היית אתנו תשע-עשרה שנים וחצי והוכחת לכולנו שמלאכים יש גם בעולם שלנו. ופתאום, ללא התראה, פרשת כנפיים, והותרת אותנו במציאות ללא מלאך - מציאות בלתי נתפסת. ... הורגלנו לחיות עם אדם מושלם, שהקרין שלמות - איך אנחנו אמורים לחיות כעת עם החוסר שהותרת?! ... מסתבר שגם בשמים הבינו עד כמה אתה מצטיין, אך משם לא שולחים תעודה אלא מזמינים לקבל! וזו הסיבה שקטפו לנו אותך כל כך מהר, היות ששם מקומם של המובחרים והמצטיינים. בן ואח יקר שלנו, מלאך שלנו, אהוב שלנו, נערץ שלנו, מושלם שלנו, מצטיין שלנו, ישמרך מכל משמר דיין האמת במקום בו תהא נשמתך, ואתה כמובן תישאר תמיד, תמיד אתנו...".

משפחתו של צדוק הנציחה את זכרם של צדוק ואחותו יונית בספר תורה שהוכנס לישיבה התיכונית "צבי"ה" באשקלון. פינת הנצחה הוקדשה לצדוק באתר האינטרנט של הישיבה.