סג"מ אריה מירקיס ז"ל

קורות חיים

בן מאיר ואיטה. נולד ביום י' בניסן תרפ"ז (12.4.1927) בירושלים. מימי נעוריו היה בין "הצופים" ומגיל י"ג השתייך ל"הגנה". לאחר סיימו את לימודיו בבית-הספר היסודי "תחכמוני" לא שעה להפצרות הוריו להמשיך בלימודיו בבית-ספר תיכון והתחיל עובד כשוליה של מכונאי במוסך "אגד". לאחר שהשתלם שם במכונאות החל לעבוד כנהג מכונאי בוועד הלאומי של כנסת ישראל בירושלים. בשירות זה גילה מסירות ונאמנות ללא גבול.

לאחר השבת השחורה (יוני 1946) ומעצר המנהיגים בלטרון וחברי ה"הגנה" ברפיח, עסק בהובלת מזון ובגדים לעצורים. בשעת שביתת הרעב של מנהיגי הישוב, טרח הרבה למענם וזכה למכתב הערכה והוקרה מהוועד הלאומי על פעילותו זו. בזמן המאורעות שקדמו למלחמת הקוממיות ובמשך המלחמה עצמה היה נהג המשוריין הראשון של הוועד הלאומי והסיע את מנהיגיו. הירבה לנסוע בשיירות ירושלים-תל-אביב ואף למקומות מרוחקים יותר בארץ ותמיד חרף את נפשו בהצלת חברים נהגים שנפגעו בשיירה. בין שאר מבצעי הגבורה שלו בימים ההם יש לציין את מפעל התנדבותו לפנות את הילדים מבית היתומים שבמוצא תחתית אשר ליד ירושלים. תחת אש אויב קטלנית העביר את הילדים על זרועותיו אל המשוריין שלו והביאם למקום מבטחים בירושלים.

הכיר לא מתוך קריאה בלבד את הארץ, אלא מתוך ידיעה ובקיאות בכבישיה ודרכיה בהם עבר, בעיקר אהב את ערבת הנגב ואת אילת.

בשנת 1949 גויס לצה"ל ונתן את שתי שנות שירותו הסדיר בחיל המודיעין - ואף זה בנגב. אחרי שחרורו מן השירות הסדיר חזר לעבודתו כנהג מכונאי בשירות המדינה אך כעבור חדשים מספר התנדב לקורס קצינים כאיש חיל המילואים. המשיך בלימודים צבאיים במסגרת צה"ל. בשנת 1952 התנדב לשירות בצבא הקבע ומייד ביקש לצאת לקורס נוסף של צנחנים. הצטיין בכל הקורסים ובכל פעולותיו בצבא היה בעל יזמה ובעל מרץ, נעים הליכות, ישר לב וקר מזג.

ביום ט"ו במרחשון תשי"ג (3.11.1952) נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.