בן ממיט ואטקלט. נולד ביום ט' בטבת תשכ"ו (1.1.1966) באתיופיה. בילדותו נפטרה אמו, מילדותו חלם זמנה לעלות לישראל, להתגייס לצה"ל כחייל קרבי ולהקים בה את ביתו. הוא היה הכוח המניע מאחורי בני משפחתו ועוד רבים אחרים, בהגשמת העלייה לארץ. בימי נעוריו באתיופיה התנדב זמנה בארגונים שונים. בפעילות זו השקיע את מירב מרצו. בחריצותו, באיכפתיות ובאהבת האדם שלו היווה זמנה דוגמה ומופת לסובבים אותו, בייחוד בנכונותו לטפל בחולים. בעוד אחרים חוששים לטפל בחולים פן יידבקו, התנדב זמנה לעזרתם בלי לחשוב פעמיים.
מתוך נדיבותו, ויתר זמנה מספר פעמים על תורו לעלייה ארצה, אך בשנת 1989 החל סוף סוף במסע לארץ ישראל. עד לסודן היה זה מסע רגלי מפרך וקשה מאין כמוהו. בדרך מתו רבים ממחלות ומרעב, וזמנה שוב התנדב לסייע לכל אלה, לתמוך ולעזור, כאשר כוח הרצון שלו מוליך אותו הלאה ומחזק אותו. בזכות כל זאת, זכה לאהבתם והערכתם של רבים מבני העדה. בתחילת מרץ 1989 התגשם חלומו של זמנה והוא הגיע ארצה. בארץ החל את לימודיו בפנימיית "הדסה נעורים", שם השתלב היטב והתחבב במהרה הן על הצוות והן על יתר החניכים. בחביבותו ובאדיבותו היווה דוגמה לכל הסובבים אותו.
ביולי 1994 הגשים זמנה חלום נוסף, כאשר התגייס לצה"ל והתנדב לשרת כלוחם במג"ב. אחיו, קסאו, סיפר, שזמנה היה מאושר להיות חלק ממג"ב. הוא התגאה במיוחד במדיו ולעתים אף נהג להתהלך בהם בשבתות. כאשר אביו קרא לו "בני", ענה לו זמנה שמעתה הוא גם בנה של המדינה ואביו התגאה בו על כך.
זמנה נפל בעת מילוי תפקידו, ביום ה' באדר תשנ"ה (5.2.1995). בן עשרים ותשע היה בנופלו. הוא נטמן בבית העלמין הצבאי באשקלון. הותיר אחריו אב ושלושה אחים - קאסו, רחמים ויסמין.