אלבום תמונות
שלושים שנה עברו מאז מלחמת יום הכיפורים ואני זוכר את ילדותינו. פנחס ז"ל ואני שהיינו מאוד קשורים בקזבלנקה שבמרוקו. תמיד אזכור אותו בילדותי עם אישיות חזקה, ילד מאוד כריזמתי, שאהב מאוד את הטבע, את הנוף והציפורים.
כל שבת היינו הולכים לפארק ענק בקזבלנקה, קראו לו פארק המשחקים, גרנו בשכונה שרוב רובה נוצרים, כמובן עם שמות ארופאים כולם, ותמיד שהיינו הולכים לפארק חברינו הנוצרים היו אומרים לנו שהשמות כגון מרדכי ופנחס לא מתאימים לשכונה שלנו. אני בסוף השתכנעתי ובמקום מרדכי קראו לי מרק, אבל אחי פנחס ז"ל לא רצה להקשיב להם. הציעו לו כל מיני שמות כמו פול, פייר, אבל שום דבר לא עזר, עד ליום מותו נשאר עם אותו שם - פנחס.
הייתה לנו במיוחד אהבה לטבע. הוא אהב את הציפורים מאוד, הוא היה מסוגל לפי מעופה של ציפור לזהות איזה סוג של ציפור זאת, אם זה חוכית, נחליאלי או דרור.
גם אהב מאוד את מדינת ישראל, לא אשכח לעולם ביום הכרזת העצמאות של מדינת ישראל הוא אילתר בעצמו דגל עם מגן דוד ותלה אותו על חזית הבית שלנו למרות מורת רוחם של שכנינו הערבים והנוצרים.
כן אהב תמיד לעזור לאנשים. כשהגיע לאשדוד עם רעייתו מרים, התגוררו אצל משפחת פרידמן (איקה ושמואל) שאהבו אותם כמו הילדים שלהם. פנחס תמיד עזר להם בתיקוני מכונת כביסה, חשמל, וכל הדברים בבית. הכי הרבה אהב לצייר נופים, ציפורים ועוד.
בשנת 1958 הוא התגייס לחיל התותחנים והיה גאה לשרת בצבא. נלחם במלחמת ההתשה, וביום הכיפורים, כל מילואים ששירת, הלך באהבה לשירות. במילואים של יום הכיפורים חש ברע ולמרות כל הצעותינו ללכת לרופא ולהיבדק, לא הסכים. הוא אמר שאי אפשר להפקיר חברים שיחליפו אותו במילואים הזו, והוא חייב להיות שם. זה היה הפעם האחרונה שראיתי אותו.
לאחר נפילתו במעוז פגשתי בחברו ששירת איתו שגר עד היום בבאר שבע, וניצל מהמלחמה הזו, שמו לאון קרו, וסיפר לי על גבורתו של פנחס בזמן המלחמה, תמיד שנפגשנו, לפני שנפרדנו, דיבר על רעייתו מרים שאהב מאוד, והילדים שלו ענת, ליאורה ושמואל, והיה גאה בכולם. יהי זכרו ברוך.
מרק, אחיו.