מילים: מוטי כהן
אתה ידיד-נפש,
הפוקד את נסיך האבן,
אל נא תצפה לבכי או נחמה,
בין ימי האזכרות
אני מזהיר בזוהר הרקיע
והזוהר יבש, דומם וקר.
כשהיו גשמי ממטירים בעיתם,
נבטו זרעים והוריקו,
והמים עשו פרחים ופרי זרע.
כשהיו גשמי ממטירים בעיתם,
סבבו עונות השנה
והתחדשו החיים.
כשמת הילד - הגשם חדל,
האדמה השחינה
ובצורת השתררה בעולם.
כשמת הילד - הלב התקהה,
עין התייבשה
ודמעות התגבשו לאבני-ספיר.
כשמת הילד - הוביש הגשם,
לא, גביש לא נבט, עלה לא הוריק
ובצהוב נעלמו פרי וזרע.
אתה ידיד-נפש,
הפוקד את נסיך האבן,
אל נא תצפה לבכי או נחמה.
כשמת הילד - גביש שוקע בלב
בצביטה של געגועים.