קשה לי מאד להעלות על דפי הנייר זכרונות על ישראל. אני עושה זאת במחשבה זאתם ילדים קטנים כגדולים תמצאו בזה עניין.
ידידכם היה ואוהבכם, בכל עת מוכן לעשות עבורכם את שתבקשו.
התזכרו ילדי הגן את הבחור הטוב? לא פעם הפסיק את עבודתו כשבקשתם ממנו לבוא עם האקורדיון לנגן לפניכם בשעת חגיגה, בשעת ריקוד בבית העם, על גבי הבימה, נערים ונערות והלב מתרחב מהנאה ונחת, נשמעים מאחורי המסך צלילי גרמושקה המלווה את הריקודים, הן ישראל בני ישראל היה זה גם בעת צער היה אתכם, ממלא תפקיד של אב רחום. מה טוב היה לכם בזרועותיו, ילדי ניצנים, בשעה שעזר להעבירם למקום מבטחים, כדי להרגיע אתכם הבטיח להסיעכם בטנקים ולהטיסכם באווירון. הוי מה אהב ישראל לחזות באווירון בעת שהוא פולט את הצנחנים מכל הצבעים.
על גג הלול היה עולה, עוקב אחריהם ונהנה להסתכל בהם עד שנעלמו מהאופק.
הפעולות בהן השתתף ישראל נערכו בכפרים השכנים, לכן היתה לו האפשרות מדי פעם לקפוץ הביתה להחזיר את רעננתו ע"י שטיפת גופו החסון. לא רק על טוהר נשמתו שמר אלא גם על נקיון גופו.
יומיים לפני נפילתו שמתי לב כי נמוך המשקוף וישראל נאלץ להתכופף.
אחרי המקלחת ישב לאכול. כמה נהנה מהארוחה הביתית, במקרה גם חגיגית היתה רצתי אל השכנה להביאר קצת חסה טריה שטבלתיה במיץ לימון לפי טעמו של ישראל. את השעה שנשארה לו בקש לישון ולהחליף כוח לפעולה הבאה ולמען ה' בקש שלא אשכח להעירו. כיסיתיו בכילה, מתחתיה היטב כדי שיהיה אויר ותנעם לו השינה. כעבור שעה העירותי אותו. ביקש מיץ לימון - תרופה בדוקה נגד כאב גרון. "השאר בבית ליום יומיים" בקשתיו.
"אנני ארטיסט" ענני "ובגלל דבר קל ערך לא אתעכב". הלך ומאז לא ראיתיו יותר לעולם.
יחד איתכם ילדים אשאל בלי הרף: "מדוע יזרע האוירון פצצות מוות?"
ידיד טוב אבד לכם ולנו בן יקר.
הדסה יעקובובסקי