אלבום תמונות
(כתבה שפורסה בעיתון בית הספר "הנרי רונסון" על ידי חברתה הטובה - ענבל נחמן)
איך מתחילים "כתבה" כזאת? לא יודעת! החלטתי שאני פשוט אזרום, אכתוב ואכתוב עד שאולי בשלב מסויים, יגמרו המילים.
קרן רוטשטיין גדלה באשקלון, למדה בבית הספר היסודי "בית יחזקאל" וכמובן משם הגיעה אל "הנרי רונסון".
אני אפילו לא זוכרת מתי היתה הפעם הראשונה שאני וקרן דיברנו. היא בטוח זוכרת!
תמיד זכרה הכל! עד הפרט האחרון.
אני וקרן הלכנו יחד לתנועת הנוער "המכבי הצעיר", אני גררתי אותה ועוד כמה חברים לשם, ידעתי שהם ייהנו, ידעתי שקרן תאהב את זה.
אני חושבת ששם היא התחילה לקבל את שיגעון החינוך וההדרכה, היא נדלקה על זה מייד, בעיקר כשגדלים בבית עם אמא מורה. אני וקרן יצאנו יחד לקורס מדריכים, בילינו נהדר! קרן היתה משקיענית! אכפתית! ח'ברמנית! היה בה הכל כדי להיות מדריכה טובה.
אני זוכרת איך לאט לאט אני ואת התמכרנו לנחשי גומי האלה, את הכי אהבת את אלה עם הסוכר עליהם. ואיך שאהבת לאכול את האוכל של אמא שלי, היא תכין לך מה שאת רוצה, רק תבקשי!
קרן השתתפה בחוגים והתנדבות קהילתית רבה. היא היתה מדריכה בתנועת הנוער "המכבי הצעיר", יצאה לקורס מש"צים והיתה מדריכת של"ח בבית הספר התיכון. כתבה וערכה בעיתון בית הספר, השתתפה במועצת התלמידים בבית הספר ובמועצת התלמידים העירונית, התנדבה באל-סם ובמשמר האזרחי ואני בטוחה שיש עוד דברים ששכחתי, ועם כל זה, עוד זכרה לשמור על הציונים הגבוהים!
קרן אהבה מוזיקה, אהבה לראות טלוויזיה, אהבה לטייל, אהבה שמש וים, אהבה את איל אסרף החבר שלה בשנה האחרונה, קרן אהבה את החיים!
כשסיימנו תיכון, נכתב עליה בספר המחזור: "...וירא את קרן בת צפונית והיא טובת מראה עד מאוד ויתקוף אותו יצרו ויפן אליה ויאמר: בת ישראל! הצניעות היא סוד הקסם ליופייך." יפה עד מאוד קרן, עיניים ירוקות ושיער חלק וגולש, תמיד מטופחת וחיננית, "שוברת לבבות קטנה..." אהבתי את זה כל-כך.
קרן התחילה את שירותה הצבאי כמש"קית חינוך, עשתה את מה שהיא תמיד אהבה לעשות, לחנך ולתת מעצמה כדי שכולם יהיו מאושרים. לאחר מכן החליטה לצאת לקצונה, וכמובן שכלום לא יעמוד בדרכה למטרה. לאחר שעברה את כל הבחינות והסינונים, ולאחר שעברה את קורס הקצינות בבה"ד 12 ואת השלמת החינוך במחנה 80... הפכה להיות קצינת חינוך, ולא סתם, קיבלה תפקיד שהיינו רק חולמים עליו, הייתי כל כך גאה בה! כל כך שמחתי והתלהבתי מהתפקיד החדש שלה! קצינת תרבות פיקוד דרום! ואו! תפקיד שהכניס בו את כל מה שקרן מאז ומתמיד אהבה לעשות, לתת מעצמה כדי להפוך אחרים למאושרים!
אני לא אשכח איך קרן, בכל הזדמנות, הייתה מכינה לי פתק קטן או כרטיס ברכה מבריסטול, או אפילו סתם דף מהמחברת, אבל תמיד מקושטים בציורים ובמדבקות, ושם הייתה כותבת בלורדים צבעוניים ובכתב עגול ומסודר: "אני אוהבת אותך, אני מקווה שנשאר חברות הכי טובות לנצח, אני שמחה שיש לי אותך" או אם הייתי חולה ולא מגיעה לבית הספר, הייתה כותבת לי מכתב כמעט מכל שיעור שהיה והייתה אומרת כמה שאני חסרה לה ושהיא מקווה שאני אחזור מהר ללימודים והייתה מביאה לי מהחברים בכיתה את השיעורים שלי בחשמל, אפילו שהיא לא למדה את זה בכלל.
עוד אפשר למלא את כל עמודי העיתון בסיפורים, מהקטנים אל הגדולים... אבל לא פה המקום. רק רצינו להנציח, החברים מהתיכון, את קרן שלנו, היפה והטובה, שאיננה עוד בין החיים, ושאיתה חלקנו את שנותינו כבני עשרה בעצב, בשימחה, באהבה ובחלומות.