"את בסדר? אני מחפשת אותך. התקשרתי למדור וגם לניהול. אני דואגת לך". את הודעת הדוא"ל הזו, ששלחה לה לילך חברתה, לא קיבלה כוכי (כוכבה) פולונסקי. זמן קצר לפני כן היא נהרגה בפיגוע הדריסה שאירע לפני שלוש שנים בצומת אזור.
עם היוודע דבר הפיגוע החלו חברים ובני משפחה מודאגים לחפש את כוכי. "ידענו שמשהו לא בסדר", מספרת טניה, אמה. "כוכי בחורה אחראית. לו היתה בסדר היתה מתקשרת".
הוריה עלו מקישינב לארץ ב-1978 עם בנם הבכור, אלכס, והשתקעו באשקלון. לאחר שנים רבות של טיפולי פוריות, נולדה כוכי, תינוקת שחרחורת ויפהפייה עם רעמת שיער מפוארת. "ביום שנולדת, נולדה אהבה. אנשים שוב חייכו, חשו שלווה", כתב לה אחיה, אלכס, שמערכת יחסים מיוחדת נרקמה בינו לבין אחותו.
בילדותה נהגה לטפס על עצים ולשחק משחקי מלחמה עם הבנים. בפעם הראשונה והיחידה שקיבלה בובה, פירקה אותה לגורמים כדי לבדוק מהיכן בוקעים הקולות שהשמיעה. "גם בנושא הלבוש לא היה קל איתה", מספר אלכס. "היא סירבה בכל תוקף ללבוש חצאיות או שמלות. התחפושות שבחרה בפורים היו תמיד אינדיאני, נינג''ה ודומיהם".
כוכי הפליאה בציוריה וכמו כן אהבה להנציח במצלמת הווידאו אירועים בחייה ובחייהם של בני משפחתה. היא היתה בת מסורה, אחות אוהבת ותומכת ודודה למופת.
לקראת מועד גיוסה התלבטה רבות ולבסוף, בעצת אמה, פנתה לתחום המחשבים. בבוקר חורפי אחד, בדרכה לבסיס, נהרגה והיא בת 19 בלבד. "זכור אזכור את זיו פנייך, את חיוכך ואת חיבוקך החם. ואף שעלייך מדברים בלשון עבר, את חלק מנשמתנו כל עוד את כאן", ספד לה אחיה. מותה הותיר בבני משפחתה חלל עמוק שלא יתמלא לעולם.
(כתבת זכרון שהתפרסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" ביום 13.5.04 במלאת 3 שנים למותה של כוכי ז"ל)