תלמידי, אריה נגר ז"ל, היה תלמיד שהמורים אוהבים ללמד: נחמד וחביב, קצת שובב, אך מבלי לעבור את המותר, די פקח כדי לצאת בכבוד מכל אי נעימות או תסבוכת, תלמיד שממלא את חובותיו באחריות ויודע להסתדר עם כולם, בנים ובנות, מורים ומנהל, הורים ומבוגרים.
אני לא אשכח את בקור הקצין אריה נגר בבית הספר, זמן קצר לפני מותו. היה אז סגן. נכנס לחדרי ובחיוך רחב של ספוק וגאווה הושיט לי יד וברך אותי "שלום המנהל". לחצנו ידיים וזמן רב החיוך לא עזב אותו. אריה השתנה מאד. הנער שהכרתי כשסיים את כתה ח' הפך לגבר צעיר, נאה ומפותח יפה, כולו קורן ספוק ובטחון.
שוחחנו ארוכות. התרשמתי עמוק מדעותיו ומהתיחסותו לחיים, לחברה, לעתיד בכלל, העריך מאד את הצבא ואת השרות הצבאי.
העריך מאד את אמו, שולה, ובדברי חיבה חמים הביע מה הוא חייב לה והבין יפה מה היא עשתה למענו.
בערב החתונה עשה צעד מכריע לקראת כגון מעמדו בחיים: הקים משפחה בישראל. בחתונה היה מלא עושר ועליזות, משוחח עם האורחים הרבים.
אריה האמין בעתיד טוב ומצליח.
אך הגורל האכזר רצה אחרת. פתיל חייו הקצרים נקטע בתחילת דרכו. קשה להבין כיצד הקבר הרענן, האפל והקר, קבל לתוכו דמות כה שופעת מרץ, חיות ואופטימיות. הרגבים הפרידו בין מי שהיה אריה ובין העולם, שנשאר עצוב, דואב ובוכה על האבדה.
אין מלים לנחם. זכרו לא ימוש מאתנו. תהיה מנוחתו עדן.
ראובן גרוסמן.
מנהל בי"ס גורדון - אשקלון.