כשהצטרפנו לפרויקט "סיפורו של חייל" ראשית, היינו בטוחים שמה שנעשה יהיה למען מטרה טובה וקדושה, אך היינו מלאי ספקות ושאלות ולא ידענו לאן מועדות פנינו. החששות היו רבות בעיקר מתוקף העובדה שזו אינו נושא יומיומי ורגיל. נושא השכול והאבל, וחללי צה"ל בפרט, הוא נושא כאוב וקשה. גם בשגרת החיים אין אנו נפגשים עם נושא מורכב זה אלא דרך מסך הטלוויזיה או מאחורי דפי העיתון. הפרויקט נתן לנו הזדמנות להביט לכאב, לשכול ולאבל היישר בעיניים. פחדנו מהתמודדות קשה שלא היינו בטוחים כי ביכולתנו להכיל. התחלנו את הפרויקט ולאט לאט החששות התפוגגו. הנושא לא איבד ממורכבותו אלא ההיפך. ככל שהתקדמנו בעשייה כך הלכו האבל והשכול ורקמו סביבם עוד עומקים קשים ועצובים. וככל שהתעמקנו בו כך גברה הסקרנות. הנושא הפך אישי יותר כשהכרנו את השם - יעקב בנאי.
בתחילה הכרנו אותו רק בשם, אחר כך כדף הנצחה ביד לבנים, ואחר כך כחבר, כבן, כאדם, כעולם שלם ומיוחד. גילנו אדם, שלא ידענו עליו לפני כן ועולם חדש נפתח בפנינו.
בזכות שהכרנו את יעקב בנאי ולאחר ששמענו את סיפורו, זכינו להחיות אותו מחדש והכרנו אותו מקרוב. בהמשך התהליך התעמקנו יותר ויותר בעולמו של יעקב בנאי ונפגשנו עם בני משפחתו. כאשר נכנסו לבית משפחת בנאי, היינו מתוחים, סקרנים ולא בטוחים. מה עלינו לעשות? מה לומר? איך ראוי להתנהג במעמד שכזה?
הכנו מראש שאלות רבות, אך כשהתחלנו בשיחה שאלנו שאלות אחרות, שאלות שיצאו מהלב. בפגישה זו היו רגעים עצובים,שמחים ובמיוחד רגעים מרגשים. הפגישה קירבה אותנו עוד יותר ליעקב והכרנו את הפנים שמאחורי השמות.
בפגישה שנערכה סופר לנו גם על דרך הנצחה מיוחדת להנצחת יעקוב. בבית החולים "ברזילי" באשקלון הוקדשה פינת זיכרון, לזכרו של יעקוב, בפינה תלויות תמונותיה של מיקי (גיסתו של יעקב) שאותה הוא מאוד אהב.
נושא העבודה - מוזיקה - נבחר משום שזהו הדבר שיעקב בנאי גדל עליו, ואהב מאוד. המוזיקה ליוותה את חייו של יעקוב לאורך המסע. מילדות ועד בגרות, דרך אירועים חשובים, משמחים, מרגשים, ועצובים.
מעבודה זו הכרנו את דרך חייו של יעקב בנאי ואת הערצתו ואהבתו העצומה למשפחתו ולמוזיקה והעשרנו את הידע שלנו בתחומי מוזיקה שונים. הלמידה ותהליך ההתפתחות שעברנו מתבטאים בשני מישורים:
1. השכול והאבל - המישור הרגשי - שם צמחנו ולמדנו על נושאים קשים ומורכבים. כגון מפגש עם המוות, מהו שכול, מהי הנצחה וכו'.
2.מוזיקה בשלוש דורות - שאלנו שאלות, חקרנו ולמדנו ידע תיאורטי רק על מוזיקה וביטוייה בשלוש דורות שונים.
אך מבלי משים לב התפתח לו מישור נוסף - סמוי. העבודה על המוזיקה צמחה מתוך ההיכרות עם יעקוב בנאי ועולמו הפרטי. ככל שחקרנו יותר את נושא המוזיקה הלכה התמונה והתבהרה - כל אדם הוא עולם ומלואו. מכל אדם נוכל לפתוח דלת למאגר עצום של ידע וחקר. לכן אנחנו עומדים עכשיו קצת לפני קו הסיום וגאים על שהנצחנו את יעקוב דרך חלון קטן שפתחנו מתוך המכלול שהרכיב את חייו.
אנו יודעים שיעקוב בנאי תמיד יישאר בליבנו ושנזכור אותו לעד.