"הכרתיו מיומו הראשון ביחידה, כנער שידע את העומד לפניו ממושמע, הישגיו היו טובים מיום ליום ובסוף הכשרתו נשלח לאחת הפלוגות המבצעיות שבה נשאר עד יומו האחרון.
התגלה כבעל יוזמה בעל כושר תושיה ואומץ. משה אהב את היחידה והיה קשור אליה מאד. אך היה זה לזמן קצר...
הוריו מספרים: הוא עבד ושקד לקראת בחינות הבגרות ביולי גמר את לימודיו ובאוגוסט התגייס כשקבל את ציוני הבגרות. אמר להוריו: "הנה ראו, הכספים אשר הוצאתם עלי לא הלכו לשווא"... אך את התעודה השלמה עם הציונים לא זכה לראות.
היה ביישן כשהיה חולה או נפצע קלות, אמו נהגה לומר לו: "לך לבית החולים שיטפלו בך", אך הוא עבר על כך על סדר היום כמו כלום לא קרה.