קורות חיים
משה, בן יוכבד ובאבא, נולד בשנת תש"ה (1944) בבגדד, בירת עירק. המשפחה עלתה לארץ בשנת 1950 ומשה אז בן שש בלבד. לאחר זמן מועט נתייתם משה מאמו, ואביו, השקוע בדאגות פרנסה, עזב אותו כשהוא חוסה בצל אחיו הגדול, רחמים, אשר החל לבנות את חייו במושב פטיש. הוא עשה את כל עבודות השדה ליד אחיו ובאותה שנה נכנס לבית הספר החקלאי "אשל הנשיא" ושם סיים את לימודיו. התפרנס מנהגות ובשעות הפנאי אהב לנגן בחליל. גם בספורט עסק וזכה לכמה פרסים בתחרויות.
גויס לצה"ל בפברואר 1962 ושירת בחיל הצנחנים. בתום תקופת השירות הסדיר שוחרר ונשאר נאמן למושב. עד מהרה מצא לו את בחירת לבו באשקלון ויצא כדי להתחתן ולהתיישב במקום. כעבור שלושה חודשים באה הקריאה לשירות מילואים. משה ירד לדרום ולאחר שהקרבות שם נסתיימו ומשה יצא בשלום מהם היה הוא אחד הראשונים שעלו לרמה הסורית, מקום שם המשיכו הסורים במלחמתם. בשעת יציאתו לקרב נפרד מאשתו באמרו: "היי חזקה ואמיצה. איני יודע אם אחזור". הוא השתייך לחיל ההנדסה ובקרב שנערך מעל תל עזיזית ברמת הגולן נפגע משה כשהוא מבצע את משימותיו תחת אש צולבת וללא הרתעה. הוא עמד בגבורה במשימות כוח הפריצה, אשר אליו השתייך, בנטלו על עצמו תפקידים בעלי חשיבות מכרעת במערכה. זה היה ביום החמישי לקרבות, הוא א' בסיון תשכ"ז (9.6.1967) הניח אשה בהריונה. הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי בעפולה ולאחר זמן מה הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי שעל הר הרצל בירושלים.
שמו הונצח ב"עלי מרחבים" של המועצה האיזורית מרחבים. שמו הונצח בספר "יד לנופלים - בני אשקלון" בהוצאת העירייה.