תפריט נגישות

סג"מ אילן לוי ז"ל

אילן לוי
בן 20 בנפלו
בן ז'נין ושלמה
נולד בחיפה
בכ"ז בתמוז תשכ"ט, 13/7/1969
התגורר באשקלון
שרת בחיל השריון
יחידה: חט' 460, גד' 196
התגייס ב-אוגוסט 1987
נפל בעת מילוי תפקידו
בי' באייר תשמ"ט, 14/5/1989
מקום נפילה: שיזפון
באזור השפלה הדרומית והנגב
מקום קבורה: אשקלון-מגדל
הותיר: הורים, שתי אחיות ואח

סיפור חיים

אילן, בן ז'נין ושלמה, נולד ביום כ"ז בתמוז תשכ"ט (13.7.1969) בחיפה. במלאת לו ארבע שנים העתיקה המשפחה את מגוריה לשכונת אפרידר באשקלון, שם גדל והתחנך. החל את לימודיו בבית-הספר היסודי 'אילנות' והמשיך בלימודים תיכוניים בבית-הספר 'תגר'. אילן היה נער חברותי ופעלתן, שניחן בכשרונות רבים.

היה איש ספר מובהק ולא חדל מקריאת ספרות יפה אף בתקופת האימונים האינטנסיביים במהלך שירותו הצבאי. לצד עיסוקו בקריאה אהב להאזין למוזיקה ולנגן באורגן. גם תחום הספורט לא היה זר לו והוא לקח חלק בחוג לאופני מירוץ, אשר במסגרתו נבחר לייצג את ישראל בתחרות שהתקיימה בענף זה בברלין שבגרמניה. מלבד פיתוח כישוריו ותחביביו האישיים עסק גם בפעילויות בעלות אופי חברתי. היה חבר בתנועת 'השומר הצעיר' ולאחר-מכן הצטרף לתנועת הצופים, שבה התבלט כחבר פעיל ולימים היה למדריך ולאחר-מכן לראש גדוד. יחד עם חברים לשבט פנה לקראת גיוסו לגרעין נח"ל שהתגייס לשרת בשדה בוקר.

אילן התגייס לשירות חובה בצה"ל בחודש אוגוסט 1987. תחילה שירת בגרעין הנח"ל בשדה בוקר, אולם לאחר-מכן העדיף להתנדב לחיל השריון. בחיל זה עבר קורסים רבים ונמנה עם החיילים המצטיינים ביחידתו. הוא נשלח לקורס קציני שריון וגם במסגרת זו הצטיין בתפקודו. בסיום הקורס הוענקה לו דרגת סג"מ. אילן נפל בעת מילוי תפקידו ביום י' באייר תשמ"ט (14.5.1989) בתאונה שהתרחשה בטנק ה'מרכבה' במעמד סיום הקורס. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי באשקלון. הניח הורים, שתי אחיות ואח - חגית, חן ומירי.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו על הזכות שנפלה בחלקו להכיר את אילן, שניחן בתפיסה מהירה, מרץ, הגינות ומוטיבציה גבוהה, תכונות שהודות להן היה מועמד בולט וטבעי לקידום מהיר. מפקד קורס הקצינים ציין במכתבו את נוכחותו הבוטחת ומעוררת האמון של אילן, את יכולתו הטכנית המרשימה, את חוש ההומור וחוש המידה והנכונות להתנדב, מעלות שבזכותן היה חבר אהוד בצוות וביחידה כולה. המשפחה הקימה מועדון קצינים בבסיס שבו נפל להנצחת זכרו.



דברים לזכרו מאת שרון טל: אילן ---- שוב זה רק תלתלים שחורים שלך או חיוך שדוהר בסובארו לבנה וצופים ותיכון או משפט שאמרת פעם, מזמן.

על כל האחרים שומר מסך של רכילות קלה ומידע שזורם פה בין כולנו, על כולנו ועליך לא.

אתה מבין, זה הכי נורא - זה נסע וזאת חזרה וההוא גמר ללמוד ואצלך זה רק חיוך ותלתלים של ילד בן 19 שהכרנו מגובה העיניים של בני 19 לפעמים אני כל כך רוצה להכיר אותך עכשיו או לפחות לשמוע מה אתה עושה היום.

הספקולציות לא עונות לי על הצורך לדעת עליך עוד.

כי להגיד הוא בטח היה נוסע למזרח או לומד הנדסה או נשאר בצבא זה לא אותו דבר.

החיים מפתיעים ואנחנו מפתיעים וגם אצלך בוודאי היו הפתעות.

ההשערות כל כך ריקניות, כל כך סתמיות אני רוצה שיגידו "שמעת מה אילן עשה ?" ולא לנסות לנחש.

אבל איתך זאת היתה ההפתעה הנוראה מכל, זאת שגדעה את הזמן שלך.



דברים לזכרו מאת חברו פבלו:

אילן

מצחיק רק אתמול נפגשנו.

ממש ראיתי אותך.

זה היה בטיול, לא בחלום.

יצאתי בתור מלווה, הורה מלווה לבת שלי לטיול בית ספר.

כן יש לי כבר בת וגם בן ואפילו תינוק.

כשהגענו ללטרון ראיתי את השם שלך שם על הקיר.

השם שלך קפץ גדול מכולם

גדל וגדל עד שהסרתי ממנו את המבט.

בפנים שוב נפגשנו ראיתי אותך צעיר כמו אז אילן החבר, האופטימי, הנמרץ, החייכן

ולא יכולתי להסביר לה למה אתה רק כאן.



פבלו.

בניית אתרים: