קורות חיים
יורי, בן חנה ואהרון, נולד ביום א' בחשוון תש"י (24.10.1949) בקיבוץ רוחמה ולמד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון בקיבוצו. יורי היה תלמיד מוכשר, מן הראשונים שידעו קרוא ואף נהג לדבר בניב ספרותי-ציורי. משגדל הפך חובב-ספורט, אך גם חובב ספר היה, והקדיש הרבה משעות הפנאי שלו לקריאה, ולא פעם בילדותו הזדהה עם עלילות הספרים שקרא. בעודו ילד היה מסתגר ומרבה להתבודד עם ספריו, אך משנעשה נער הפך חברותי ומוכן לעזור לזולת, פעיל בחברה, בעל הומור ואוהב מעשי קונדס. תמיד היה רציני בגישתו לחיים, גם אם נהג לעתים בבדיחות-דעת. מטבעו היה אופטימי וסלחן ביחסו אל הבריות, התייחס בהבנה לחולשות אנוש אך התלהב מתכונות חיוביות שמצא באנשים. נעים שיחה היה ורחב אופקים, ולפיכך היה אהוד על חניכיו כששימש כמדריך-נוער ואהוב על פקודיו כשנהיה קצין בצה"ל. תמיר, יפה-תואר, בעל מבט ישיר וחייכני היה יורי. בילדותו נסע לברזיל עם הוריו, שעשו שם שליחות, וחזר לקיבוצו כדי לסיים את לימודיו. מנעוריו היה קשור בכל נימי- נפשו לקיבוצו.
יורי גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1968 והוצב לחיל-ההנדסה. לאחר סיום הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מ"כים עבר קורס מש"קי-הנדסה וקורס צניחה. הוא מילא בהצלחה את תפקידו ולאחר תקופת שירות נשלח להשתלם בקורס קצינים ובקורס קציני-הנדסה. אחרי-כן הוצב בתפקיד קצין-מודיעין והועלה לדרגת סרן. הוא היה קצין מסור ואחראי למופת, בעל יזמה ודייקן בביצוע כל המשימות שהוטלו עליו. לדברי מפקדיו הוא "חי את תפקידו והיה מעמודי-התווך של הגדוד; הישרה על אנשיו אווירה של ביטחון רב, היה מפקד וחבר, ובתור שכזה אהבוהו הכל". לאחר שסיים את שירותו בצה"ל לא היסס כלל בבחירת דרכו וחזר להקים את ביתו בקיבוץ. חודש לפני המלחמה נשא לאישה את טלי טוניק, ונרשם ללימודי היסטוריה באוניברסיטת חיפה.
ביום ט"ו בכסלו תשל"ד (10.12.1973) נפטר יורי מפצעיו שנפצע בעת מילוי תפקידו בשלהי מלחמת יום הכיפורים והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין האזרחי של קיבוץ רוחמה. השאיר אחריו אישה, הורים ואחות יחידה.
קיבוצו הוציא לאור חוברת לזכרו, מדברי חברים על דמותו ונאמר בה: " יורי היה עדין-נפש. במצבים הגרועים ביותר הוא השכיל לחשוב על בעיות שברומו של עולם והצליח לעורר אצל אחרים מחשבה ורגשנות"; "הוא היה תמים ונהדר, מתרגש מן היפה ומוצא אותו בירק ובפרחים. הוא אהב את השלמות שבעשייה, סלד מן המליצה ומדברים הנאמרים אחרי המוות".