קורות חיים
משה, בן רבקה ואליהו ז"ל, נולד בשנת ת"ש (1940) במרוקו. כל שנות ילדותו עד בגרות עברו עליו במרוקו ושם גם סיים את חוק לימודיו. בשנת תשכ"ד (1964) עלה ארצה והתיישב באשקלון. באותה שנה הכיר את חברתו, שעמה בחר כעבור זמן לחלק את חייו.
משה גויס לצה"ל בתחילת ינואר 1965 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות עבר סדרת אימונים והיה ללוחם בחרמ"ש. לאחר שהשתחרר מהשירות הסדיר חזר לאשקלון והתחיל לעבוד בבית חרושת למוצרי פלסטיקה. הוא נשא את חברתו לאישה וברבות הימים נולדו להם חמישה ילדים. הוא היה בעל למופת, אוהב ומסור למשפחתו ודואג לכל מחסורה. לילדים השתדל להעניק את מירב זמנו וגם כשהיה חוזר מעבודתו מאוחר בערב, תמיד נהג לשבת עם הילדים, לשחק עמם ולחלוק אתם את חוויותיהם ביום שחלף. הוא נהג לשחק אתם במשחקים חינוכיים ותוך כדי משחק היה נוהג ללמדם ולהקנות להם דעת. משה אהב לצפות בסרטים ולחזות בטלויזיה. לאחר שעזב את עבודתו במפעל, רכש מכונית והחל לעבוד בהובלה.
הוא אהב את הארץ, את יפי נופיה ואתריה. והיה גאה במדינה ובהשגיה. אהבה זו ניסה לנטוע בלב ילדיו, ונהג לקחת אותם לטיולים במרחבי הארץ, כדי שיכירוה ויאהבוה כמותו. סמוך לפרוץ מלחמת יום-הכיפורים הצליח משה לעקור עם משפחתו מדירתם הקטנה והצפופה לדירה מרווחת.
כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס משה ונשלח עם חטיבתו לחזית הצפון. שם השתתף במלחמה הקשה, בבלימת הסורים שניסו לפרוץ לתוך ישראל. ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973) היה משה באזור מוצב 114 ברמת הגולן, ולפתע פתחו הסורים בהפגזה ארטילרית. פגז קטיושה חדר לשוחה שלו, התפוצץ בתוכה ומשה נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הזיתים. השאיר אחריו אישה, ארבעה בנים ובת, אם ואח. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת רב-טוראי. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "משה נפל במערכה בעת מילוי תפקידו במוצב ברמת הגולן. משה שירת ביחידת שריון והיה מסור ונאמן, אשר אהב את יחידתו ומילא כל תפקיד במסירות ובאהבה. הוא היה חבר נאמן ומסור לחבריו ליחידה ולכן היה אהוד על כולם".