קורות חיים
בתם הבכורה של פנינה ומאיר. נולדה ביום כ"ז באב תש"ם (9.8.1980) באשקלון. אחות גדולה ליניב ושָֹרַי, אשתו של בני ואימם של מאור, ליאן ואלה.
אירית גדלה והתחנכה בעיר אשקלון. למדה בבית הספר היסודי "רותם" והמשיכה בתיכון "אורט הנרי רונסון" בעיר, שאותם סיימה בהצלחה.
למדה באוניברסיטת בר אילן וסיימה תואר ראשון ותואר שני בלוגיסטיקה וכלכלה.
מלאת שמחת חיים, אהובה וחייכנית. שקדנית ופרפקציוניסטית, השקיעה רבות בכל התחומים וחשוב היה לה להגיע להישגים גבוהים.
נערה חברותית הייתה, סוחפת וכריזמטית, רגישה ומלאת כבוד ואכפתיות לזולת. הופעתה מוקפדת ותמיד מטופחת ומסודרת.
אירית אהבה לקרוא ספרים והיא ניחנה בכושר הבעה ויכולת כתיבה גבוהים. אהבה לשמוע מוזיקה, נהנתה ללכת להופעות בכל העולם.
הקשר עם בני משפחתה היה חם ואוהב. עם אימה ניהלה קשר קרוב וחברי, והן נהנו לבלות זמן איכות משותף. אביה שהיה איש צבא קבע, היווה עבורה מודל השראה וחיקוי וממנו שאבה את האהבה לצבא ואת המוטיבציה לשרת שירות צבאי משמעותי ולתרום למדינה.
ביום 27.9.1998 התגייסה לצה"ל. הוצבה לשירות כמש"קית (מפקדת שאינה קצינה) ביטחון המידע בחיל המודיעין. כשנה לאחר מכן, יצאה לקורס קציני לוגיסטיקה ומשסיימה אותו מילאה שורה של תפקידים בתחום הרכש במערך תל"ם (תשתיות, לוגיסטיקה ומעבר אגף המודיעין לנגב) וכן ביחידות הטכנולוגיה השונות והמסווגות, שבאגף המודיעין. היא ביצעה את עבודתה במסירות מתוך תחושת שליחות ואהבת הארץ. חשוב היה לה לתרום והיא הייתה צמאה לעבודה ולעניין.
"אירית היוותה מודל למפקדת ומנהיגה, היא היתה פורצת דרך בתחומי עשייה רבים ולא אחת היתה הסנונית הראשונה להובלת פרויקטים, מהלכים ושינויים ארגוניים בחיל" תיארה אותה חברתה לעבודה. היא שימשה מוקד ידע עבור רבים מפקודיה והפגינה בקיאות יוצאת דופן בתחומים שהיו תחת אחריותה. הייתה לה יכולת מצוינת לניהול משא ומתן וזו הייתה לה לעזר רב בביצוע תפקידה לניהול רכש הציוד המודיעיני במערך".
היא הייתה מובילה חברתית, דגלה בגיבוש וראתה באחדות, באחווה ובחברות נדבכים מרכזיים וחשובים להצלחת הארגון ולקידום משימותיו. פעלה במרץ לפעילויות חברתיות מגבשות, האמינה במתן דוגמה אישית והייתה הראשונה להתנדב למשימות ולסייע בכל.
אלוף-משנה נדב, מפקד היחידה, סיפר: "בדרכה הייחודית, שהתאפיינה באופטימיות ובשמחת חיים, היא היוותה מקור השראה לסובבים אותה. בלטה בנועם הליכות ורוחב לב, ובה בעת גילתה מקצועיות חסרת פשרות... קצינה מקצועית ומסורה, שהייתה דוגמה ומופת לרבים".
בד בבד עם בניית קריירה צבאית מרשימה, הקימה אירית זוגיות אוהבת עם בני אותו הכירה בנעוריה במסגרת תכנית "חילופי נוער" בגרמניה אליה נשלחו שניהם. השניים יצאו מספר שנים ובספטמבר 2003 נישאו והקימו את ביתם באשקלון. במרוצת השנים נולדו להם בן ושתי בנות: מאור, ליאן ואלה.
בת זוג ואם למופת הייתה. משפחתה הייתה כל עולמה והיא ביקשה עבור אהוביה את הטוב ביותר. חינכה את ילדיה לשאוף למצוינות ולחתירה קדימה, עודדה אותם להתנסות, לא לקפוא על השמרים ולהציב לעצמם יעדים ומטרות. היא דאגה להשכלתם ולהעשרתם בתחומים שונים, הקפידה על ציון אירועים מרכזיים בחייהם וכל דבר בטוב טעם, מושקע ואלגנטי. האמינה בשותפות ובשקיפות ותמיד קיבלה את החלטותיה לאחר שנועצה עם קרוביה.
יכולתה לתמרן היטב בין דרישות תפקידה הצבאי להיותה בת זוג ואם הייתה מעוררת השראה. עמדה על כך חברתה: "אירית הייתה טוטאלית בכל דבר. בעבודתה היתה קצינה מצטיינת, משקיענית ויסודית, גם בימים הסוערים הגיעה לעבודה תחת מטחי טילים, ובסיום כל יום חזרה למשרה החשובה של חייה, לבעלה ולילדיה".
אירית השקיעה בכל דבר, מצאה זמן לכל משימה, לכל אירוע, והיתה אוזן קשבת לכל מי שרצה לפרוק את שעל ליבו או לקבל עצה טובה.
הפקות היו מנת חלקה גם בחייה האזרחיים והיא ניצחה על אירועים ביד רמה, חשבה על כל הפרטים קטנים כגדולים, דגלה באיכות בלתי מתפשרת והיתה מפיקה מהמעלה הראשונה. בזכות איכויותיה אלו מונתה על ידי אוהביה כאחראית על ארגון מסיבות ימי ההולדת והאירועים המשפחתיים, והם ספרו כי היא תמיד ידעה לבחור את המתנות הטובות ביותר ולברך את הברכות המרגשות ביותר.
לצד עבודה וניהול חיי משפחה, מצאה זמן לעסוק בספורט והתאהבה בתחום.
בקיץ 2016 יצאה לשליחות בת שלוש שנים בניו-יורק שבארצות הברית כנציגת חיל המודיעין במשלחת הרכש. היציאה לשליחות לוותה בחששות כבדים מעצם עזיבת המשפחה המורחבת והאתגר שבביצוע המשימה אליה נשלחה ואולם, הודות לכישוריה ויכולותיה האישיות היא ביצעה את התפקיד בהצטיינות ובאופן מופתי, ניהלה מו"מ לקידום הליכי הרכש ופעלה לקידום האינטרסים של המערך המודיעיני בישראל. "אני זוכרת כמה התרגשת לפני המשא ומתן הראשון שהובלת במשלחת" כתבה חברתה, "איך התכוננת לכך ברצינות ובדקדקנות הכל כך אופיינית לך, ואני הייתי כל כך גאה בך במשא ומתן כי היית כה מקצועית ואסרטיבית".
לצד ביצוע עבודתה במקצועיות מרובה ידעה אירית לעצור וליהנות מן הרגע. היא בילתה עם חבריה למשלחת, יצאה לטיולים והתרגשה שמשפחתה הגיעה לביקור. התנדבה להופיע בפני הקהילה היהודית בניו-יורק ביום הזיכרון, סיפרה את סיפור חייה, כדמות נשית חזקה בצבא הישראלי והיטיבה להסביר את המשמעות שיש ליום הזיכרון וליום העצמאות עבור אזרחי ישראל.
בעת שליחותה בארצות הברית, בניו יורק החליטה ללמוד להיות מדריכת אימון אירובי ב"זומבה". היא סחפה את חברותיה להתאמן עימה, וחשה גאווה גדולה כשעברה בהצטיינות את בוחן הכושר הצבאי.
לקראת סיום השליחות חלתה במחלה קשה. עם שובה ארצה, החלה לעבור טיפולים רפואיים למיגור המחלה. גישתה האופטימית וראייתה את הטוב סייעה לה בהתמודדות עם המחלה והיא הייתה נחושה לנהל שגרת חיים בצל המחלה - שבה לשירות במטה החיל, המשיכה ככל יכולתה בעשייה ובהובלת פרויקטים בתחום אחריותה, ביצעה את הבחינות לקבלת דרגת סגן-אלוף ועברה אותן בהצטיינות ומעל לכול - המשיכה לתפקד כאם מסורה ואוהבת לילדיה. "היא הייתה אמא אוהבת והכינה לי את האוכל שאהבתי. למרות המחלה והקושי היא עשתה מאמץ כדי שיהיה לי טוב" סיפר בנה מאור.
רב-סרן אירית משה נפלה בעת שירותה ביום י"ז בסיוון תש"ף (9.6.2020). בת שלושים ותשע בנפלה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין הצבאי אשקלון. הותירה אחריה בעל, שלושה ילדים, הורים, אח ואחות.
אוהביה כתבו על מצבתה: "אֲהוּבָה שֶלָנו, לכל מקום אשר נצעד תהי חקוקה ונצורה בליבנו לעד".
על מנת להקל על אהוביה את הכאב על לכתה, הותירה אחריה אירית מכתבים ובהם ביקשה מהם כי ימשיכו בשגרת חייהם ויזכרו כי היא לצידם כל העת. וכך כתבה לילדיה: "אני הגאווה והשמחה הקטנה שבלב / על יום טוב שעבר לכם / על ציון טוב שקיבלתם או הישג מוצלח / אני כאן, אני איתכם, נושמת כל רגע כזה / אני הריח בשיער והריח על הגוף שלכם / החיבוק העוטף בלילה שמסרב לעזוב / אני מתגנבת למיטתכם, בשקט, אפילו שגדלתם / תופסת קצת שמיכה, מתכרבלת עימכם / אני תמונה או זיכרון מתוק מטיול רחוק / זיכרון שקם לתחייה ואנו חווים אותו שוב יחד עם טעם מתוק / ... אני הלב הגדול שמתמלא גאווה מלראות אתכם גדלים / אני מקשיבה לליבכם, לכל שאלה או תהייה / אני נוכחת בחייכם, אני פעילה / אני כאן / אתם מתגעגעים / אני כאן / אל תפחדו לחלום בענק / אני כאן / אמא תגשים את כל החלומות / אתם רק צריכים לשמוח בלב ולרצות להיות / ... אני אמא, אמא שלכם / ואמא זה לנצח / אמא זה בלב, גם כשהוא כואב / אמא אוהבת תמיד ולעולמי עולמים עולמים".
כתבה אימהּ דברי פרידה מרגשים : "איריתוש שלי - ילדה אהובה ומיוחדת, היית הילדה הראשונה שלי והבאת אור ושמחה לחיינו. לאורך שנות חייך היית עבורי, בת אהובה ומיוחדת, חברה ואחות. יחד חווינו חוויות גדולות וקטנות וכולן בלתי נשכחות והיום הן מלוות וממלאות אותי בזכרוני לאחר לכתך. תמיד היה בנינו חיבור של הבנה והכלה אינסופית. היית עבורי דמות להשראה והערצה ואני כאמא אהבתי לאהוב אותך, להקשיב לעצותייך וללמוד ממך ואף להנות ולממש את עצותייך.
תמיד בכל יום הולדת או אירוע מיוחד או סתם כך היית כותבת לי ברכות מרגשות ומיוחדות עם מילים מדויקות שאפיינו את הקשר שלי ושלך, אני שומרת אותם קרוב לליבי ומעיינת בהם ונזכרת בך.
השנתיים האחרונות לחייך היו מאתגרות ומחברות עבורנו כאמא ובת.
יחד עברו את המחלה כל יום מחדש בכאב ובגבורה, בנחישות לנצח, בצחוק, הנאה, תקווה וגם בבכי וחוסר ודאות. עד שהמחלה הכריעה לצערי.
החוסר שלך בחיי ובחיינו כמשפחה מעצים מיום ליום - אמנם הדמעות מתייבשות אך הכאב בלכתך הוא אינסופי ומלווה אותי לעד.
השארת לי אוצר ואני מבטיחה שאשמור עבורך את מאור, ליאן ואלה ילדייך ונכדיי האהובים שיגדלו בדמותך וברוחך ולא ישכחו מי הייתה אמא שלהם, אספר להם כמה אהבת אותם וכמה רצית שיהיה להם הכי הכי טוב בעולם.
תמיד תהיי בליבי לעולם עם תקווה שאת במקום טוב יותר".
ספד מפקדה, אלוף-משנה נדב: "אירית את דמות מעוררת השראה. איך ידעת לשלב בין המסירות לתפקיד וליחידה לבין הדאגה האינסופית לילדייך המקסימים...
לא נתפס איך אישה כמוך, ספורטיבית, דומיננטית ומלאת חיים - איננה.
אירית, השקט והשלווה שלך, יחד עם החיוך, האופטימיות ושמחת החיים שכל כך אפיינה אותך היו בשבילי ולכל מי שהכיר אותך מקור השראה ומודל להערצה. ראיתי איך לחמת בגבורה במחלה הארורה, באומץ, בקור רוח ומתוך רצון ואמונה שלמה שאת תנצחי...
אני מצדיע לך אירית, על מי ועל מה שהיית עבורנו".
ספדה חברתה, סגן-אלוף יעל: "עומדת כאן ולא מאמינה, לדבר עליך בלשון עבר זה לא נתפס ומי שמכיר אותי יודע שתמיד יש לי מה להגיד ואף פעם לא נגמרות לי המילים אבל אירית, הצלחת להשאיר אותי פעורת פה וללא מילים.
כותבת אני את הדברים אליך עם המון דמעות ותחושה מעורבת. יודעת שהיו לך חיים מלאים במשפחה, בחברים, בקריירה, בהשכלה, באהבה, מה שאנשים בחיים שלמים לא מספיקים ואת בחייך הקצרים הספקת לעשות כל כך הרבה, גם בארץ ישראל שכל כך אהבת וגם בארצות הברית - כל כך רצית את השליחות הזו, ומצד שני, עם המון דמעות שהתקופה שלך כאן היתה קצרה מדי ושהיה עוד מה להספיק ולעשות ועוד פסגה שצריך לכבוש...
זוכרת את המפגש הראשון שלנו לפני למעלה מעשור שבו פשוט התאהבתי באישיות הכובשת שלך, ברצון להצליח והיכולת ללמוד כל הזמן, הכול ומכל אחד, זו גדולה אמיתית... העיסוק שלך במסגרת אגף המודיעין והתרומה לביטחון המדינה גדולים משניתן לספר. היית שותפה למבצעים סודיים, שקדת ימים כלילות לוודא שהכל יגיע למקום הנכון בזמן הנכון ולאנשים הנכונים, דברים שהשתיקה יפה להם... השארת חותם ונגיעה בכל אחד מאיתנו - במפקדים, בעמיתים ובפקודים. לכל אחד מאיתנו יש זיכרונות יפים וטובים ממך ומבטיחה שככה נזכור אותך, כמו שרצית.
אירית שלנו האהובה, היפה מכולן, המתוקתקת, גברת גוצ'י על עקבים, נלחמת כמו החיילים הלוחמים הקרביים, נלחמת בשנתיים האחרונות כמו לביאה. הרווחנו שנתיים ממך וככה נזכור. אירית, תדעי גם במרומים, אנחנו אוהבים וגאים בך".
ספדה חברה: "אירית, תמיד ראיתי בך דמות מעוררת השראה, הערצתי אותך על היכולות שלך לשלב ולתמרן בין העבודה התובענית לחיי המשפחה המפוארים כשהכול נעשה בטבעיות ובנינוחות... טרפת את החיים, הנצחת כל רגע בתמונות זוהרות, תמונות שמושכות אותנו, שמעלות חיוך כאוב על פנינו וצביטה גדולה בלב. את היית שיא החיים - חיוך כובש, נעימת הליכות, כריזמה מתפרצת. בכל מקום שבו את נמצאת את מאירה את החדר, מאירה את החלל.
הסוף טרגי, אבל השארת לנו זיכרונות מתוקים ששום מילה אכזרית לא תוכל למחוק. מהרגע שהפסקת לסבול, הסבל שלנו גדל ומתעצם, סבל שנובע מגעגועים, מריקנות ומתחושת החמצה שלא ניתן להסביר במילים.
לנצח תהיי עימנו, נזכור אותך כפי שהיית בדמותך היפה, אישה חזקה, אמיצה, מלאת חום ושמחת חיים, דואגת, רגישה ונוכחת. גם אם המוח מסרב להאמין והלב ממאן לעכל, עזבת את העולם בידיעה שאת אהובה על כולם וכך נזכור אותך".
באזכרה לציון שלושים יום לנפילתה ארגנה משפחתה ערב "בסגנון של אירית" כלשון בעלה, שכלל אוכל משובח ואירוח מפנק כשהכול ממותג ומסודר בקפידה. נרות נשמה חולקו לזכרונה של אירית לבאים.
ביום הולדתה של אירית, כחודשיים לאחר נפילתה, התכנסו מפקדיה למעין חגיגת יום הולדת ובה כל אחד הקריא זיכרון אישי שלו ממנה.
אירית מונצחת באתר מורשת המודיעין בגלילות. נקרא חדר דיונים על שמה בבניין משרד הביטחון בו עבדה בעת שליחותה בניו-יורק ותמונתה הוצבה בו.
כאות לאהבתה לספרים, הוציאו חבריה סימניה עליה נכתב "אל תפחדו לחלום בענק" - משפט שנלקח מהמכתב שהותירה אחריה לילדיה. אות לזכותה נכתבה בספר תורה.
יהי זכרה ברוך.