קורות חיים
בן בכור לדורה ואשר. נולד ביום כ"ז בחשוון תש"ל (8.11.1969) באשקלון. אח ליוסי, שמעון וירדן.
ירון גדל והתחנך באשקלון. למד בבית ספר יסודי בעיר, ולאחר מכן בתיכון עיוני. כילד היה חכם, צנוע וביישן, וכל המורים והמדריכים שלו לאורך השנים אהבו אותו.
מדי שבת נהגה המשפחה לטייל באזור אחר בארץ ויחד צברו חוויות. ירון אהב את הטיולים בחברת הוריו, אֶחיו ואחותו. "ירון היה החבר הכי טוב שלי", כתבה אחותו ירדן, "חלקנו ילדות כיפית ומצחיקה בעיקר בזכות מה שהוא הביא מעצמו. הוא שמר עלי בדרכו שלו, בשקט הפנימי שלו ידע לכוון אותי וללמד אותי מה נכון ואיך נכון".
לאחר שסיים את הלימודים התגייס לצה"ל ושובץ ביחידה 8200 של חיל המודיעין. את קורס הקצינים בבסיס ההדרכה (בה"ד) 1 עשה עם אחיו יוסי. השניים לא סיפרו למפקדים את עובדת היותם אחים, ואלה גילו זאת רק בטקס סיום הקורס. החוויה המשותפת הזו קירבה עד מאוד בין שני האחים.
בתום שירותו הסדיר המשיך לשירות קבע. בין היתר שימש כראש לשכת מפקד יחידה 8200. אף על פי שביחידה ניסו לשכנעו להמשיך לשרת בה בהיותו איש מקצוע מיומן, כעבור כשמונה שנים החליט להשתחרר כדי להמשיך בלימודים אקדמיים.
עם שחרורו מצה"ל הוצעה לו עבודה כקצין ביחידת מודיעין של משטרת ישראל. הוא קיבל אותה, התגייס ביום 14.7.1998 ושובץ בתפקיד בילוש בתחנת משטרת ראשון לציון. במסגרת זו עבד קשה מאוד, בין היתר עסק במעקבים ובעבירות "צווארון לבן".
בשנת 2001, במהלך שירותו במשטרה, החל ללמוד לתואר ראשון באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בחלוף השנים התקדם ושירת במגוון תפקידים: מפקד נקודת משטרה נס ציונה, ראש משרד אגף קהילה ומשמר אזרחי בתחנות רחובות וראשון לציון, ראש משרד סיור בתחנת משטרת רמלה, רמש"ק (ראש משרד שיטור קהילה) ראשון לציון, קצין אג"ם בתחנת ראשון לציון, קצין אגף התנועה במרחב השפלה ומפקד יחידת שיטור קהילתי במרחב השרון. מסירותו לתפקידיו הייתה מלאה, ומפקדיו צפו לו קריירה מבטיחה. לבד ממקצועיותו נודע בנכונותו לעזור לכל שוטר שנזקק לעזרה.
ירון התחתן ונולדו לו בן ובת – דור ועידן. לימים התגרש. הוא הקפיד לפגוש את ילדיו בכל הזדמנות, וכשנפגשו ידע להקדיש את כל כולו אליהם. היה לו חשוב להנחיל להם ערכים, ובין היתר חינך אותם למצוינות בצד אנושיות. הוא התגאה בהם, ביכולותיהם ובהישגיהם בפני מכריו.
במסגרת העבודה במשטרה הכיר את זיו, שהייתה אחת מפקודיו בתחנת משטרת רמלה. לימים הייתה לזוגתו, וגילתה בו אדם אחר מהמפקד הקשוח שהכירה. עד מהרה, בשנת 2008, עברו להתגורר יחד במושב ישרש. זיו חשה בת מזל שהכירה אותו, כאילו היו חלקי פאזל שהשלימו זה את זה. הם נהגו לכתוב מכתבי אהבה ותמיכה הדדיים מדי בוקר או לפני תורנות במשטרה, ומעולם לא רבו.
בינואר 2014, לאחר זוגיות של שש שנים, נישאו השניים. הם רכשו דירה באשקלון ושם, בשנת 2016, נולד בנם אלון. כשסיפר לחבריו על בנו הקט, היה עולה ניצוץ בעיניו.
לאחר מכן עברו לגור במזכרת בתיה, לא הרחק מבית הוריה של רעייתו, והיא הרתה שוב. בני הזוג הסכימו שירון יופקד על חינוך ילדיהם, משום שזיו אהבה את התנהלותו עם בנו ובתו הבוגרים.
בתקופה זו שימש בתפקיד מבצעי אינטנסיבי מאוד – מפקד יחידת שיטור קהילתי במרחב שרון. סגן-ניצב איציק, קצין אג"ם מרחב שרון, כתב: "מילאת את תפקידך בצורה מעוררת כבוד והערצה, תוך דאגה לזולת. גם בקרב השוטרים והקצינים איתם עבדת נתפסת כאדם קשוב, ערכי, מקצועי, נעים הליכות, נוח לבריות, כאדם שפיו וליבו שווים. אני חייב להודות שעצם נוכחותך לצידי השרתה בי תחושת רוגע ושלווה, הרבה בזכות אישיותך הכובשת והמכילה".
כמעט מדי שבת ביקר את הוריו עם הילדים. הוא ורעייתו קנו בית באשקלון והתכוונו להשתקע בעיר כדי להתגורר סמוך להוריו. גם הקשר עם אֶחיו ואחותו היה טוב מאוד, כמו כן הוא נהיה חלק בלתי נפרד ממשפחתה של זיו ונתפס כעמוד התווך ו"פותר הבעיות".
ירון ניחן באופי שהכיל מצד אחד אינטליגנציה רגשית גבוהה, סטטוס גבוה בעבודה והשכלה ומצד שני פשטות, נגישות והקשבה. הדבר התבטא למשל בשיחות ארוכות שהצליח לנהל עם חמותו שכמעט לא דיברה עברית. היו לו עוצמה פיזית ומנטלית, חריפות שכל ויכולת להניע אנשים הן בעבודה והן בבית. חתירה למצוינות הייתה מהות חייו, אך היא לא באה על חשבון יחס אנושי, טוּב לב, מוסריות ויכולת הכלה לזולת. הוא תמיד הלך עם הלב שלו והאמין בדרכו ובעקרונותיו, אך בזכות הרוגע וקור הרוח שאפיינו אותו, פעל בצורה מחושבת כדי להשיג את מטרותיו.
בשנת 2017 אושפז במרכז הרפואי "איכילוב" בתל אביב בשל דלקת ריאות. הוא החלים אך מאז חלה הרעה במצבו הבריאותי הכללי. אף על פי כן הבליג על הכאב ועל הקושי והמשיך להגיע לעבודתו במוטיבציה גבוהה ובחדוות עשייה, מקרין שמחה ואופטימיות. כעבור כחצי שנה עבר דום לב בביתו.
רב-פקד ירון שלוש נפל בעת שירותו ביום כ"ז בטבת תשע"ח (14.1.2018). בן ארבעים ושמונה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשקלון. הותיר אישה הרה, שני בנים ובת, הורים, שני אחים ואחות. כשלושה חודשים אחרי נפילתו נולדה בתו ליה, שאת שמה בחר חודשים לפני לידתה. על מצבתו כתבו אוהביו:
"היית לנו עולם ומלואו תשאר בלבנו לעד. רעייתך, הורים, ילדיך, אחים, אחותך וחבריך"
רעייתו זיו ספדה לו: "נשמה שלי, אני אוהבת אותך אהבת אמת, אהבה כמו שהרבה לא מכירים. חיבור של נפש, גוף ושכל ... מי שהכיר אותך ידע כמה טוב אתה, ג'נטלמן, בן זוג מושלם, אבא מסור ודואג, קולגה נאמן וחבר נפש ... המתנה הכי טובה שיכולת לתת לי, הזיכרון הכי טוב, הכי מתוק והכי אתה בכל המובנים – אלוני שלנו, תינוק מתוק. לא יכולתי לבקש יותר! היו לנו הרבה תוכניות לעתיד, חלומות שהגשמנו לאט לאט. אני רוצה שתדע שאני אוהבת אותך בכל גופי ונפשי, שאשתדל להיות חזקה בשביל אלוני ובשביל התינוקת שבבטן".
ספדה אחותו ירדן: "ירון אחי שלי הבכור, האח הגדול שתמיד הערצנו. הייתה לו שמחת חיים, היה תמיד עטוף בחברים טובים והעניק מעצמו לכל סובביו בלי לצפות לכל תמורה... כאח בכור שמר עלי בדרכו, כשהתבגרנו התפקידים התהפכו. שמרתי עליו, דאגתי לו והיינו אחד למען השני בלי שיפוטיות, בכנות לא מתפשרת ובאהבה גדולה... בשיחות הארוכות שלנו, כשהיה צריך ביקר וכעס. זו הייתה דרכו לכוון אותי נכון. וכשהרגיש אותי אחרת ידע לחבק ופשוט להיות...
בחייך היית החוזק הכי גדול שלי. במוות שלך הפכת להיות החולשה הגדולה שלי".
תת-ניצב שמעון, שהיה מפקד מחוז השרון, ספד: "ירון איש יקר ... היית לנו חבר, היית קצין משטרה למופת, מקצוען אמיתי, מעורב בכל תהליך במרחב ובמחוז, אהוב על כולם, ג'נטלמן ואיש משפחה למופת. אנו מצדיעים לך, חבר יקר".
ירון מונצח בפינת הזיכרון של מחוז השרון של משטרת ישראל בכפר סבא, באתר גלעד המשטרתי ובאנדרטת חללי המשטרה שבמכללת השוטרים בבית שמש.