קורות חיים
בן בכור למלכה ומיכאל. נולד ביום י"א בשבט תשנ"ה (11.1.1995) באשקלון. אח של אריאל ואיתמר.
אלחי נקרא על שם שני סביו, אליהו וחיים. אוהביו סיפרו שכמו שמו המחבר בין שניים, כך במהלך חייו הוא היה מחבר, מקשר ומגשר בין אנשים.
אלחי גדל והתחנך באשקלון. הוא למד בבית הספר היסודי "אילנות" ומכיתה ז' למד בבית הספר "אורט על שם הנרי רונסון" בעיר. מגיל צעיר הוא בלט בכישרון האומנותי שלו, וגם בתיכון פנה לתחום זה ולמד במגמת עיצוב ואומנות. במסגרת זו שקד על יצירותיו בסדנת האומנות עד שעה מאוחרת. במיזם הסיום שלו במגמה הוא יצר מצגת של סביבת חוף ים וגלשנים.
המנהלת טליה סיפרה, "הוא היה ילד מדהים, ילד אצילי, עיניים יפות שאומרות הכול. הייתה לו בגרות אישית ויחס אדיב לכולם".
במסגרת בית הספר הִרבה להשתתף בפעילויות חברתיות – הוא התנדב ללמד ניצולי שואה להשתמש במחשב, היה נציג הכיתה במועצת התלמידים וכתב את סיפור חייו של אבי דיכטר, פוליטיקאי תושב אשקלון שהיה ראש השב"כ, במסגרת מיזם בית-ספרי. כן סייע בהכנות לטיול השנתי ובכתיבת ספר המחזור. באותו ספר נכתב עליו בסיום י"ב: "האושר היה דרך חייו, והסכנה הגדולה היא שהמזל יפנה לו גב".
לאלחי היו חברים וחברות רבים. הוא הצליח להתחבר בקלות לכולם, גם לאנשים יוצאי דופן או דחויים. איש לא היה "שקוף" בעבורו, והוא תמיד בירך לשלום כל אחד והתייחס בכבוד ובנימוס למבוגרים.
אלחי אהב כדורסל ושיחק שנים אחדות בנבחרת אס"א (איגוד הספורט האקדמי) אשקלון ובנבחרת בית הספר. בנוסף לכדורסל הים היה אהבתו הגדולה, הוא גלש ולימד אחרים גלישת גלים. נהג לקום בחמש בבוקר כדי לגלוש, ואפילו החורף וים סוער לא מנעו ממנו לצאת לים.
סיפר חברו דור: "אלחי ... אדם שהיה בשבילי כמו אח גדול שמעולם לא היה לי. תמיד היית אוזן קשבת, תמיד עזרת, ייעצת, התווכחת כשצריך. כישרון בציור שאי-אפשר לתאר, ובגלישה? לא ספרת אף אחד ממטר. הכרנו בים, לימדת אותי כל צעד וצעד. לקחת אותי בכל בוקר לים, וכל ערב היינו יושבים, צוחקים ונהנים".
ביום 30.7.2013 התגייס אלחי לצה"ל. הוא שירת בגדוד "להב" (603) של חיל ההנדסה, סיים את הטירונות כחייל מצטיין במחלקה ובאימון המתקדם קיבל את התואר "מצטיין פלוגתי". אמיר, חבר מהיחידה, סיפר שבבוחן מסלול שבר אלחי שיא, אך בצניעותו הוא כלל לא התפאר בכך, ודווקא כשאמיר עצמו הצליח לסיים את הבוחן אלחי התרגש והביע שביעות רצון.
מפקדו בטירונות, אורי, סיפר: "בהיותך חייל היית מודל לחיקוי, היית אדם להתגאות בו, ילד שנגע בי באופן אישי ... החייל הכי טוב בפלוגה זה הגדרה קטנה מדי. בן אדם טוב, מחייך ומאיר את כל הסובבים אותו, חבר של כולם, לוחם גדול".
הוא נבחר לשמש קשר מפקד הפלוגה (מ"פ), וכשהפלוגה החלה תעסוקה מבצעית בגזרת לבנון שימש דוגמה ללוחמי הפלוגה בכל משימה, וחבריו ליחידה כינו אותו "לב מזהב וכומתה מכסף". היו בו שאיפה למצוינות, כריזמה וכושר מנהיגות בד בבד עם נתינה, אופטימיות ויכולת להשרות רוגע וביטחון.
סיפר יוסי, המ"פ: "אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול. הייתה זאת שעת לילה מאוחרת, אני מכנס את המ״מים שלי לעוד ישיבת סיכום שבוע מטורף. הגענו כבר סוף סוף לסיכום הישיבה כשלפתע אני פונה לנוכחים ושואל אותם שאלה פשוטה שבאותו רגע לא ידעתי כמה תשפיע על חיי. 'אני צריך קשר מ״פ חדש לקראת המסע הקרוב'. שמות נזרקו באוויר עד שלפתע תפס את אוזני שם אחד שצלצל לי בעוצמה: 'מה אתה חושב על אלחי? אומנם הוא החייל הכי טוב שיש לי וכואב לי לוותר עליו בשבילך... אבל הוא הכי מתאים'. הסתכלתי בעיני המ״מ וראיתי את הניצוץ הנדלק בעיניו באומרו זאת. משהו קפץ אצלי בבטן והרגשתי שזה הקשר שאני רוצה שיצעד לידי בלילות הארוכים במסלול, בקו ואם נדרש בלחימה...
במסע הראשון אני לא אשכח איך התרגשת והיית נלהב בצורה שלא ראיתי לפני כן אצל אף לוחם אחר. כאילו חיכית לרגע הזה וידעת שזה שלך. רצת ביני לבין המ״מים להעביר הודעות ופקודות, כאיילה ששואפת לכבוש את הפסגות הגבוהות ביותר, ולא שכחת לרגע לבדוק מה שלום חבריך למחלקה ולתת להם מים בכל רגע שרק חשת שהם זקוקים לך.
לא אשכח את החיוך שלא מש מפניך, לא משנה כמה היה קשה וקר.
ימים אלו ליוו אותנו בתרגילי הפלוגה הארוכים, בסיום ההכשרה בבהל״ץ, ימים שבהם ראיתי שלא רק שהיית הקשר האידאלי, אלא גם הלוחם שתמיד ייצמד לכתפיך וידאג קודם כל לכל מכשול שמולך ורק לאחר מכן למכשול הפרטי שלו".
ביום 3.4.2014 השתתף אלחי במשימת הכנה לתרגיל מבצעי ברמת הגולן, במהלכה נסע ברכב צבאי מסוג "האמר". בסוף המשימה התנדב לעזור בהחזרת הציוד ואז היה אמור לצאת לחופשה. בנסיעה מהמוצב ביקש לשבת בפינה לצד חייל בודד, עולה מברית המועצות לשעבר, כדי לפתוח עימו בשיחה. כעבור כדקה, ליד קיבוץ מלכיה שבקרבת גבול לבנון, התהפך הרכב. צוות רפואי שהגיע נאלץ לקבוע את מותו של אלחי. חייל נוסף נפצע באורח קל.
רב-טוראי אלחי שיטריט נפל בעת מילוי תפקידו ביום ג' בניסן תשע"ד (3.4.2014). בן תשע-עשרה בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשקלון. הותיר הורים ושני אחים.
בני המשפחה חקקו על מצבתו משפט מתהילים פ"ד, ג': "לבי ובשרי ירננו אל אל-חי", וכן "ילדנו האהוב לעד בתוכנו אתה חי".
כתבה האם מלי: "אלחיוש שלי, אהבה שלי, ילד מיוחד שלי, כל חיי עטפתי ודאגתי לך. כל טיפת אהבה שנתתי לך, החזרת לי פי מיליון. כל דבר שעשיתי למענך, הערכת כאילו שעכשיו הורדתי לך את הירח – 'אימא, תודה' ובצירוף נשיקות וחיבוקים. אני כל כך מתגעגעת לרגעים הטריוויאליים – העזרה מכל הלב, הנשיקות החמות, הריח המיוחד והמגע של השיער שלך בין אצבעותיי".
ועוד כתבה: "חסר לי המבט שלך שחודר פנימה לנשמה ועוטף את הלב, מטעין אותו באהבה ואומר 'הכול בסדר אימא'. חסר לי החיבוק עם הידיים המכילות שלך שעטפו את כולי במין שלווה שהקרנת. מתגעגעת לחיוך הממיס ולנשיקות המתוקות שלך. חסר לי הצחוק המתגלגל שלך שעדיין מהדהד באוזניי, הצחוק הזה שתמיד סחף את כולם אחריו ומלמד כל כך הרבה על האופי המיוחד שלך".
ביום הולדתו העשרים ושניים של אלחי כתבה אימו: "תמיד תישאר מוחשי בראש שלי ובלב שלי, האהבה אליך היא אין-סופית והגעגועים עד כלות הנשמה. אף אחד לא יודע באמת מה קורה שם למעלה, אבל בטוחה אני שאתה עם כל הנשמות הצעירות של הילדים והחיילים בני התשע-עשרה שנקטפו בדמי ימיהם. אני יודעת שאתה מקבל את פניהם בחיוך ומלווה אותם ומרגיע אותם ואומר להם עם החיוך הנצחי שלך: 'הכול יהיה בסדר'. אוהבת ומתגעגעת. יום הולדת שמח. תמיד אחגוג את היום שבו נולדת, אהובי".
האב מיכאל כתב: "אלחי בן יקר ואהוב שלנו. החגים הם אכן 'ימים נוראים', ימים של געגוע מתגבר וכאב שלא נותן מנוח, ימים שנאחזים בהם בכל פיסת זיכרון - מהיום המאושר ביותר שבו נולדת ועד היום הארור שבו פתאום נגדעו חייך, הכול עובר בראש כמו סרט נע - יותר נכון כמו סרט רע. אלו ימים של מאבק פנימי מתמשך בין הרגש לשכלתנות, בין הרצון להתפרק מגעגוע כואב לבין תקווה לימים טובים ולהתחלות חדשות...
בימים אלו של חשבון נפש תמיד מהדהד בראשי השיר הברזילאי, אהוד מנור תרגם ומתי כספי שר אותו, קוראים לשיר 'אושר': 'העצב אין לו סוף לאושר יש ויש. האושר שקוף מתנוצץ באור חמה, ויורד כמו דמעה בנשמה'. אלחי בן יקר ואהוב, מאז מותך הנשמה דומעת ודומעת והאושר כבר לא ישוב".
כתב אחיו הצעיר איתמר: "אחי הבכור והיקר, מודל לחיקוי בשבילי. היום היית צריך להיות בן עשרים ושתיים. אתה חסר לכולנו. אוהב אותך ומתגעגע".
ספד יוסי, המ"פ שאלחי היה קשר שלו: "לעולם לא אשכח איך בשובי מעוד ישיבת מג״ד שנמשכה לתוך הלילה תמיד פגשת אותי מחוץ לג׳יפ החפ״ק עם חיוך מאוזן לאוזן וקפה ביד ואמרת לי בקול רגוע: 'קפצה התרעה נוספת בגדר'. ומיד היינו מוצאים את עצמנו צועדים בשקט אחרי הגשש הסורק, אני מגניב מבט עליך ורואה איך עיניך דרוכות לכל צליל ורחש. יד אחת שלך על הנשק והשנייה על מכשיר הקשר תוך כדי שהינך מכווין את התצפיתנית לנקודה החשודה. נשללה עוד התראה ולעצמי אני מלמל 'הוא עוד יהיה קצין ומפקד למופת'.
את אותו מלמול כתפילה פגשה המציאות האיומה בה נפל עלינו כרעם ביום בהיר אובדנך האיום. לא אשכח לעולם את אותו יום מול הררי הלבנון, איך הלכת מאיתנו כאשר המעשה האחרון שלך בעולם היה הצלת חברך דניאל.
אני זוכר את הרגע שבו לקחו אותך באמבולנס ואני עולה בחזרה למוצב לעדכן את חבריך לפלוגה שהלכת מאיתנו. אני זוכר איך נעמדתי בשער וראיתי כיצד כל לוחמי הפלוגה שוכבים על הרצפה עם עיניים קרועות...
באותו רגע הבנתי שלא איבדתי קשר מ״פ, אלא איבדתי את האחד שהיה לקשר הפלוגה, אותו קשר שחיבר את כולנו יחד. עם חיוך כובש, לב אוהב, אחד שעמד לצד כולם והיה מוכן להילחם למען כל לוחם, אל מול כל אויב, תמיד.
אלחי, זיכרונך צרוב בליבי לעד".
אמיר, חבר ליחידה, כתב: "אין מילים בפי ובמחשבותיי לתאר את ההרגשה, להמשיך קדימה בלעדיך ... אמרת לחברים בטירונות שכשתמות, בהלוויה שלך יהיו הרבה בחורות יפות. צדקת, היית צריך לראות איך הן בכו עליך, דון ז'ואן קטן".
כתבה אורטל, בת דודתו של אלחי: "אהוב שלי, המחשבות עליך לא פוסקות לרגע. חסר לי הצחוק המושלם שלך כשאני מספרת את השטויות שלי, ואיך היינו מחכים להיפגש כדי להתעדכן במה שקורה בחיים שלנו, והסיפורים שלי תמיד היו מעניינים אותך. יכולנו לדבר שעות בלי דקה של שקט ... קשה לי אלחי שלי, אתה יודע שאתה חסר לי כי רק לך הייתי מספרת הכול, ותמיד הייתה לך התשובה שתרגיע ותחזק". אורטל גם קיעקעה על כתפה את שמו בתוך ציור של גלשן עם כנפיים ופרח.
כתבה קמיאל, חברה: "כל שנה (לקראת יום הולדתי) תמיד אתה הראשון שמתנדב לעזור לי לארגן, עוזר לי לחשוב איפה ומה לעשות ביום ההולדת ... אז השנה אתה לא פה וכבר לא בא לי לחגוג יום הולדת, כי זה לא אותו הדבר בלעדיך. אין מי שירקוד איתי וישמח ויצחיק אותי כמו שידעת לעשות תמיד".
בת דודתו יפית כתבה: "אני כל כך גאה להיות בת דודה שלך! מבטיחה לך שתמיד אנציח את זכרך ואספר לצאצאים שלי על אלחי הגיבור שלנו, ואולי בזכות זה הם יהיו דומים לך אפילו קצת, כי כמוך אין, אתה מושלם, מלאך בדמות אדם".
האם מלי כתבה לזכרו שיר שהזמר עמיר בניון הלחין וביצע: "אלחי שלי / מלאך קוראים לך / אוהב אדם וטוהר לב / זה תמיד היית אתה. / 'היכן המוצלח שלנו?' צעקו חבריך / מים רבים לא יכבו את האהבה אליך. // ליבי ובשרי ירננו אליך אלחי / הו אלוקים, הלוואי והוא היה חי / נשמתי, אהבת עולם אהבתיך / חבל שכל כך צעיר איבדתיך. // ליבי נשמט בי, / היכן הלכת? / אימא צועקת לך ממעמקי נשמתה. // נכספה וגם כלתה נפשי אליך / הכאב והגעגוע משוועים אליך / בלי נשמת חיי בגן עדן אפגוש בך / הדף נשמתי בליבי הדואב / תמיד אזכור אותך". ניתן להאזין לשיר באתר יוטיוב, בסרטון המלווה בצילומים מחייו של אלחי.
ליאורה כתבה שיר לזכרו של אלחי: "חייל שחור עיניים ותום על הפנים / עתיד מלא תקוות ותוכניות לחיים / אימא מחויכת ואבא מלא גאווה / חברים ומשפחה עוטפים באהבה / לבוש מדים של זית ותיק עם שאיפות / כשבצד ממתינים ים של חלומות. // ... על הקיר תלויה תמונה מתקופה אחרת / שפעמים נדמה כאילו מדברת / החיוך נשאר עדיין כעדות חיים / אך אתה, חייל, לא תשוב לעולמים. // החיים כמו הרוח סוחבים את הזמן / המילים עם הדמעות משנות את צבען / והדגל מהתורן ירד אל הארון / בתקווה שאתה הוא החייל האחרון / זיכרונות וגעגוע מלא עצב וכאב / ואהבה אליך תינצר לעולם בלב".
בבית הספר "אורט על שם הנרי רונסון" באשקלון, שבו למד אלחי, שופצה הסדנה לאומנות ונקראה על שמו, "סדנת אלחי". בני המשפחה הנציחו את זכרו גם ב"פרויקט אלחי" להעצמת תלמידים שהתקיים בבתי הספר שבהם הוא למד, "אילנות" ו"אורט על שם הנרי רונסון".
הוריו של אלחי הקימו לזכרו בשנת 2015 דירת נופש ("צימר") לחיילים בודדים בחצר האחורית של ביתם באשקלון. על קירותיה נתלו יצירות אומנות פרי מכחולו.
מדי שנה נערכת בקיץ תחרות גלישת גלים "אשקלון פרו" בחוף דלילה לזכר אלחי ורב-טוראי דוד חסון, שני חללים מהעיר שגלישה הייתה הספורט האהוב עליהם.
אלחי מונצח באנדרטת דרך הגבורה לחללי חיל ההנדסה, בצומת חולדה.
באתר פייסבוק נפתחה קבוצה לזכרו של אלחי שיטריט. כמו כן הופקו סרטונים לזכרו הניתנים לצפייה באתר יוטיוב.