סמ"ר אברהם (אבי) בראל בן עטיה ז"ל

קורות חיים

אברהם (אבי), בן אילנה ואליהו, נולד ביום י"ט בטבת תשי"ב (17.1.1952) במושב חצב. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם גורדון באשקלון והמשיך בלימודיו בבית- הספר התיכון על-שם תג'ר, במגמה הריאלית. אברהם החל את לימודיו בהיותו בן חמש וכל השנים היה תלמיד חרוץ ושקדן, אהוב על מוריו ומקובל על חבריו. לשונו הייתה רהוטה ועשירה, והוא הצטיין בידיעת הארץ ובמתמטיקה. בבחינות הסקר עמד בהצלחה רבה. הוא נמנה עם חברי תנועת הנוער העובד והלומד, והיה חניך בגדנ"ע אוויר וחבר במועדון הקליעה באשקלון. הוא אהב להרכיב דגמי מטוסים, לטייל ולסייר ברחבי הארץ ובעיקר לחופי ים סוף. כמו-כן הרבה לקרוא ספרים העוסקים בידיעת הארץ.

הוא היה ביישן במקצת וצנוע בדרישותיו. ישר ועדין-נפש, נזהר שלא לפגוע באיש והיה מוכן תמיד לעזור לכל אדם בעצה ובמעשה. הוא היה בן מסור להוריו ונועץ בהם בכל עניין, וסייע לבני הבית כדי להקל על אמו החולה.

אברהם גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1970 והתנדב לחיל האוויר, אך בגלל מחלה הוכרח לעזוב את החיל, ואז ביקש העברה לחיל-השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "סנטוריון" ובקורס למפקדי טנקים. על השתתפותו בפעולות מבצעיות הוענק לו "אות השירות המבצעי". בתעודה שניתנה לו כששוחרר מן השירות הסדיר, כתב מפקדו: "אברהם היה חייל ממושמע, נאמן ומסור מאוד".

לאחר ששוחרר החל ללמוד במכינה קדם-אקדמית באוניברסיטת הנגב בבאר-שבע, והתעתד ללמוד בה הנדסת בניין וייצור. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים לא גויס אברהם, משום שעדיין לא הוצב ליחידת מילואים. אך הוא לא התמהמה ויצא עם קבוצת חברים לחזית הצפון, כדי לתרום את חלקו להגנת המדינה. הוא השתתף בקרבות הבלימה וההבקעה נגד הסורים.

בימי המלחמה הקפיד לכתוב הביתה מדי יום-ביומו. באחד ממכתביו האחרונים ביקש מהוריו לאסוף אל ביתם את אביו של חברו שנפל. ביום כ"ה בתשרי תשל"ד (21.10.1973), נפגע אברהם מאש ארטילרית במזרעת בית ג'אן ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין באשקלון. השאיר אחריו אב, אם ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.