סמל פביאן לוזון ז"ל

קורות חיים

פביאן, בן מרגו ויוסף, נולד ביום ט"ז בשבט תשי"ד (20.1.1954) בתוניס שבתוניסיה ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1961. הוא למד בבית-הספר היסודי על שם יצחק בן-צבי ובבית-הספר היסודי על-שם ארלוזורוב באשקלון. אחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר להכשרה מקצועית באשקלון. פביאן היה תלמיד חרוץ וטוב ואהוב על מוריו ועל חבריו. הוא נמנה עם חברי תנועת "השומר הצעיר" בקן אשקלון, היה חובב טבע, הרבה לקרוא בעיקר ספרי מתח, אהב אמנות והאזין הרבה למוסיקה. הוא הקדיש את זמנו הפנוי לתחביביו - מלאכת יד, תיקון מכשירי חשמל, מעשה נגרות ובניית גופים שונים ממתכת.

הייתה לו תבונת כפיים והוא הצטיין כפחח, כמסגר וכמכונאי גם יחד. הממונים עליו שיבחוהו על חריצותו ודייקנותו, על אחריותו ועל כוח התמדתו. הוא היה בעל יזמה ובקי בעבודתו, וידידיו סיפרו עליו, שהיה רציני בגישתו לחיים, לא היה בררן, אהב את הפשטות והיה שמח בחלקו. אוהב אדם היה, וידע לכבד את רגשות הזולת. הוא ניחן בהבנה ובסובלנות וידע להטות אוזן קשובה לידידיו. תמיד נענה לכל בקשה ברצון, ועשה כל מה שנתבקש שלא על מנת לקבל פרס. בשל ביישנותו היה מסוגר ונמנע מלספר על עצמו, אך בתוכו תססה נפש רגישה. הוא היה איש אמת ועומד בדיבורו, כן והגון ורגיש מאוד למעשי עוול. את הוריו אהב והיה מסור להם מאוד.

פביאן גויס לצה"ל במחצית מאי 1972 והוצב לחיל ההנדסה. ביחידתו היה מוכר כחייל אחראי ומסור לתפקידו, סייע הרבה לחבריו והתנדב לכל משימה. במשך כל תקופת שירותו השתדל שלא להדאיג את הוריו, ולא התאונן על האימונים הקשים והמפרכים. על חלקו בפעילות מבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי". ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) נפל פביאן בקרב במוצב "חיזיון" שבסיני. הוא התנדב לפעול כמקלען ובעת חילופי היריות עם האויב נפגע ונהרג. תחילה נחשב כנעדר, אחרי-כן הוכרז חלל שמקום קבורתו לא נודע. לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין באשקלון. השאיר אחריו אב, אם וחמישה אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "פביאן היה חייל למופת וגילה עוז רוח מול פני האויב"; מפקד אחר אמר עליו, ש"היה מסור, ממושמע וצייתן, נדיב לב ושתקן".

הוריו תרמו לזכרו נברשת לבית-הכנסת באשקלון.