קורות חיים
בן רחל ואברהם. נולד ביום כ' בכסלו תרצ"ב 30.11.1931 באלכסנדריה שבמצרים ועלה לארץ בשנת 1947, אחר סיימו את לימודיו היסודיים שם. בהגיעו לארץ ביקש להתקבל ל"עליית הנוער" והתחיל ללמוד בבית-הספר התיכון המקצועי "עמל" בצפת. אולם הוא לא הספיק ללמוד שם זמן רב כי התקפות הערבים החלו גוברות בעיר. מנחם הצטרף ל"הגנה" כרץ (שליח) ובמלחמת השחרור השתתף בקרבות על שחרור צפת.
מנחם גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1948 והתנדב לשרת בחיל-האויר, שהיה אז בתהליך הקמה. הוא השתתף בקורס הראשון של חימוש אוירי, שערך חיל-האויר בבית-הספר הטכני בחיפה. במשך כל תקופת שירותו בחיל-האויר השתלב מנחם בשורה של מקצועות טכניים ושימש בתפקידים אחראיים ביותר. באחד מימי ינואר 1954, קרתה תקלה בעת הטענת פצצות, ומנחם הצליח לפרק מרעום תוך סיכון נפש - וכך הציל מהרס שני מטוסים ומנע את מותם של חיילים רבים, שהיו בסביבה. על מעשה זה הוענק לו ציון-לשבח על ידי מפקד חיל-האויר דאז.
בתקופת מערכת-סיני 1956 נשלח מנחם כדי לשלות את ה"מיג" הראשון שנפל לאגם ברדוויל וחיל-האויר רצה מאוד לבדוק אותו. גם משימה זו, כמו כל משימה אחרת שהוטלה עליו, ביצע בשלמות ובהצלחה. לאחר-מכן הוטל עליו לארגן את המחלקות השונות ביחידתו. ארגון המחסנים נמשך כשנה לאחר המלחמה ומנחם היה משלים את מלאכת הארגון ואחר-כך מוסר את הניהול לאחר, עד שהיחידה כולה הייתה מאורגנת ומסודרת מחדש. אחר כך הועמדה תחת פיקודו יחידה שעסקה בייצור חלקי חילוף וציוד חימוש למטוסים, בתיקונים ובבניית פרוייקטים שונים. מעולם לא אירע שביקשוהו, לבצע משהו והוא אמר שהדבר לא ניתן לביצוע. הוא ניצל את שכלו, את כשרונותיו, את הידע הטכני הרב שלו - ובמסירותו, שלא ידעה גבול, הצליח בכל אשר פנה. אך לא רק מבחינה טכנית הצטיין: הצלחתו בניהול כוח-אדם הייתה לא פחות מוצלחת. הוא עבד עם אנשים ובשבילם, ולכן היו הם מוכנים לעבוד גם בשבילו - כלומר, בשביל חיל-האויר. כי לעבוד בשבילו, משמעו לעבוד בשביל חיל האויר בהתמסרות מלאה ושלמה, כפי שדרש גם מעצמו ובעיקר מעצמו.
בשנת 1961 נשלח מנחם לצרפת ולאנגליה להתמחות בתחום כסא-המפלט במטוסי סילון ולאחר שובו הקים מנחם מחלקה לשיפוץ ציוד זה ולהדרכה בשימושו. כשהסתבר כי החימוש לעתיד לבוא יהיה רובו בתחום טילי קרקע אויר. לאחר שובו, בתקופה שחיכו לציוד החדש, עבר קורס קצינים וקורס קציני בקרה. מנחם הועבר מן הענף הטכני לענף המבצעי ושימש כקצין מבצעים והדרכה במערכת של טילי קרקע אויר, עד שהוטל עליו להקים סוללה ולפקד עליה. הוא קלט ציוד וכוח אדם ותוך חודשיים הפך את הסוללה למבצעית בכוננות מלאה. הוא עשה זאת בנוסף לתפקידו הקודם בהדרכה. בחודש השלישי קיבל הוראה לרדת עם יחידתו לסיני. במשך ארבע השנים שפקד על יחידת "הוקים" זו בנה, קלט ציוד ואנשים, עד שקמה יחידה בת סוללות אחדות - יחידה יעילה וטובה לתפארת. יחידת "הוקים" זו הפילה הרבה מטוסי אויב בתקופת מלחמת ההתשה. מפקד מערכת הנ"מ אמר בהדגשה, שלא ראה במשך כל ימי שירותו, אהבה והערכה אשר כמותן רחשו חייליו וקציניו של מנחם למפקדם. כקצין מעולה נשלח מנחם בנובמבר 1971 לביה"ס לפיקוד ולמטה של צה"ל וסיים את הקורס בהצלחה. הגם שעיקר מרצו של מנחם הוקדש לצה"ל, היה בעל ואב טוב. בני המשפחה ומשפחות האחים אהבוהו וכיבדוהו.
ביום י"ג בניסן תשל"ב 28.3.1972 מת רס"ן מנחם בעת שירותו והובא למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. הניח אישה, בת ובן.
מפקד הבסיס כתב למשפחה במכתב תנחומים: "מנחם שירת את חיל-האויר בנאמנות ובמסירות שלא ידעו גבול במשך שנים רבות והשקיע את מיטב יכולתו, מרצו, נסיונו וכשרונותיו לקידום הנושאים אשר בהם טיפל, לא חסך במאמצים ולמרות הקשיים אשר התנאים האובייקטיבים העמידו בפניו בביצוע משימותיו. כקצין בכלל וכמפקד בפרט הצטיין מנחם כדמות של מחנך ושימש דוגמא אישית לפקודיו, אשר אהבו אותו והעריכו את מאמציו לדאוג להם ולהבין אותם בעת צרה. הצלחתו כמפקד יחידה הציבה אותו בשורה ראשונה של המפקדים שהיו לנו. דמותו שמשה בעבר ותשמש גם בעתיד דוגמא לבאים אחריו. כאדם וכחבר לעבודה, הישרה תמיד סביבו אוירה ידידותית ומלאת חכמת-חיים".