צדוק אביעד ז"ל היה בחור למופת שאהב את חיים, אהב לשמוח ולשיר ובמיוחד היה מזמין אותנו ליהנות מחברתו ומצלילי המוזיקה. לצדוק היו תופים בבית שהיה מתופף, שר, שמח ומשמח, את כל חבריו ומכריו בשמחת חייו.
צדוק עביעד ז"ל היה אוהב את חבריו ואהוב על חבריו, דמות מקובלת מאוד שקשה לשכוח.
בסיום בית הספר התיכון לפני גיוסו לצה"ל ניצל את שנתו האחרונה בלימוד נהיגה על טרקטור וסיימה בהצלחה רבה.
צדוק החל לעבוד בבית אריזה לפרי הדר לפני שירותו בצה"ל והיה עובד על מלגזה, מעמיס ופורק מיכלים למשאיות. גם בזמן הפסקתו שהיא מנוחה ואכילה לא היה נח, אלא מתנדב תמיד לשחרר את נהגי המשאיות כדי שהפרי יצא לנמל בזמן. צדוק השתדל לעזור למי שרק יכל כי הייתה לו "כימיה" עם כולם. כולם אהבו אותו והוא אהב את החיים עד כדי שקשה מאוד לשכוח אותו.
צדוק היה קם כל בוקר, ראשית היה מתפלל ומניח תפילין, מתארגן ויוצא בזריזות ובשמחה מהשעה 5:30 עד שעות הערב.
בסיום עבודתו לפני הגיוס רכש ממשכורתו הראשונה מערכת סטריאו יוקרתית תוצרת SONY, שגם היא עזרה לו לממש את שמחתו האישית שהקרינה רק אור ושמחה לכולנו.
בבית הספר היסודי בו למד צדוק נחנך חדר לתרבות תורנית על שמו שכולל כל נושאי החגים, כל חודש בחודשו, וספריה תורנית שמסייעת לילדי בית הספר. במעמד מפקד בסיס בית חורון דאז, והרב של משמר הגבול נחנך החדר הזה, יחד עם האזכרה המשפחתית והעליה לקבר בהר הרצל.
צדוק אביעד חסר לנו ותמיד חסר לנו ותמיד נשאיר פינה קטנה בלבנו לזכרו. צדוק בחור כל כך צעיר שנקטף בימיו היפים בהיותו בשיא הפריחה.
יהי זכרו ברוך
ת.נ.צ.ב.ה.