אלבום תמונות
את חביב הכרתי במשך 3 שנים תמימות, בהן שהיתי במחציתו.
ההיכרות עימו הייתה מעמיקה, והרבה מעבר ליחסי מפקד וחייל.
בחביב ראיתי אבא - אליו אפשר לפנות בכל בעיה שהיא, (ואני חושב שכך גם ראו שאר חיילי החימוש), ותמיד ידעתי כי אמצא אצלו אוזן קשבת המוכנה לעזור ולסייע.
בחייליו ראה קודם כל אנשים ורק אח"כ חיילים, ולכן הקדיש הרבה מזמנו (גם כאשר הדבר היה על חשבון העבודה השוטפת), כדי להקשיב לברר מה מציק להם, ובכלל - על מנת להדריך אותם כיצד יש לנהוג במצבים רבים, בהם לא נהגו כשורה, שכן מעולם לא דגל בשיטת העונשים.
חביב שימש תמיד דוגמא אישית, ולא דרש אף פעם מחייל לעשות דברים, שהוא בעצמו איננו מבצע אותם. בכל בעיה מקצועית הפשיל ראשון שרוולים ועבד ככל החיילים, ללא הבדלי דרגות ומעמד. הוא הצליח ליצור בחימוש אוירה משפחתית ואוהבת, אם ע"י טיולים שונים שהיה לוקח אותנו בימי שבת, בהם נשארנו שבת, בהם נשארנו בבסיס, ואם בעצם דמותו החמה, שידעה תמיד להעניק ולתת.
חביב היה אדם מיוחד במינו, אשר מעולם לא פגשתי דומה לו, ולכן כל כך נקשרתי אליו ואהבתי אותו.
זוהי דמות שקשה לתארה במילים רגילות ופשוטות, שכן היא ניתפסה מעבר למילים, ברגשות העזים שחשתי כלפיו!
דוד מלכה, חייל של חביב