מרק, היית ילד כשהגעת לכפר סילבר. ילד צעיר, חייכן, טוב לב, ילד שכולו טוב. כך גם בעצם, אתה הולך מאיתנו עכשיו. איש צעיר, חייכן, טוב לב. איש שכולו טוב. אף פעם, אף מילה רעה אחת, לאף אחד, עליך.
שש שנים למדת בבית ספר שלנו, שש שנים ארוכות וקצרות כל כך. הפכת מול עינינו לבחור רחב כתפיים, מלא שמחת חיים. חבר אמיתי, שכולם אוהבים. איש צעיר, חסון, ונותן תמיד כתף.
מאחורי הכתפיים האלה - תמיד היו שם שתי דמויות - אבא ואמא. שמים לב, בודקים, קצת דואגים ותמיד איתך.
קצת חוששים, מה יהיה איתך, ועם זאת יודעים שיש בך מכל טוב. כל התכונות הטובות שעושות אדם. שעושות גבר. וזה מה שהיית בינינו - איש צעיר, נהדר, שגדל ונהיה לגבר צעיר, חזק, חכם ומצליח.
בבת אחת נפלה עלינו הידיעה על האסון. כולנו, קרובים אליך, וקרובים פחות, נדהמנו מהעובדה הפשוטה והידיעה שאפשר שחיים יפסקו כך פתאום, בצורה לא נתפסת.
אין לנו, לאנשי בית הספר, למורים ולתלמידים, מילים להגיד לכם ההורים. אולי יהיה לכם וגם לנו, כוח, אולי גם אנחנו נהיה מסוגלים להיות כמוך, מרק. לקבל את החיים באהבה, בידידות, בחיוך שקט ובהבנה. להיות טובים. לחיות בפשטות,
בשמחה, להיות אוהבים ואהובים, כמו שהיית אתה, מרק, לכל מי שהכיר אותך. אוהב את כולם, ואהוב על כולם.
בשם ביה"ס כפר סילבר - יפה כפיר.