סמ"ר משה כהן ז"ל

אזור "מיסורי" שממזרח לתעלת סואץ היה מכוסה אש צפופה ב-21 באוקטובר. בשעה שלוש אחה"צ הסתער גדוד הטנקים, בו שירת משה, על מתחם האויב במטרה להדוף את הכוחות המצריים שהיו מצפון לאזור הפריצה של צה"ל לגדה המערבית של התעלה. הפקודה הייתה לתקוף בעצמה, לירות מכל הכלים ובכל האמצעים, תוך כדי תנועה מהירה לפנים.
למשה כהן כמו לכל אנשי יחידתו, ציינה לחימה זו את סוף השבוע השני להשתתפותם הפעילה בקרבות. קודם לכן, ב- 15 באוקטובר, בעת התקפה בגזרה המרכזית, עלה הטנק של משה על מוקש ונעצר. שניים מחבריו של משה נפצעו וחולצו. הוא עלה על טנק אחר והמשיך בהתקדמות ובלחימה עד ל-21 בחודש. בצהרי אותו יום פרצה פלוגתו של משה- למרכז "מיסורי".
"דפקנו מטרות בלי סוף, הבערנו כלים של האויב במהירות וביעילות עד שעלינו על "מארב", סיפר זאב, אחד ממשתפי הקרב. במטח אחד של טילים נפגעו מרבית טנקי הפלוגה, ארבעה טנקים נעצרו מהפגיעות כשעל הרכב מופיעות אבוקות אש גדולות. משה וחבריו לטנק קפצו מהכלי הפגוע, שמשה בנשקו האישי מסתער על המצרים והורג בהם. בשלב זה עלה הצוות על טנק שני והמשיך בלחימה, אך גם טנק זה נפגע. מכל עבר החלו אנשי הצוותות של הטנקים הפגועים, למעט אחד, רצם בחול הטובעני, לכיוון "פאט'ן" שהופיע מאחור. היה זה טנק הסמג"ד, שהמשיך לנוע בכיוון דרום-מערב. משה וחבריו, עשרים ואחד במספר, קפצו על הטנק, תוך כדי נסיעה כשכל אחד מתכווץ במקומו. "מקלעים ירקו עלינו את מטענם ממרחק קצר מאוד. הטנק התקדם ימינה ושמאלה כשהוא מנסה להיחלץ מהמלכודת, מין דג פלדה שנלכד ברשת והוא מזנק ומקפץ, מתאמץ למצוא פרצה".
דקות אחרות לאחר מכן נפגע הטנק. פגז בזוקה חדש מאחור ובלם אותו. אבוקה נוספת הופיעה בשטח. החיילים שהיו בתוך הטנק או על סיפונו, קפצו והחלו לנהל קרב פנים-אל-פנים עם חיילי החי"ר המצרי שבאזור.
"לקטע זה של הקרב", אומר זקן, אבי משה, "ישנן שתי גרסאות. אחת: שמשה קפץ על טנק פגוע והמשיך להפעיל את ה- 0.3 עד שנהרג. וגרסה שנייה שהטנק נפגע מפגז הבזוקה, ובו נהרג משה".
בקרב זה נהרגו חיילים לא מעטים וכמה נפלו בשבי. גופתו של משה הושארה באזור "מיסורי" והוא הוכרז כנעדר. אביו ואחיו שקיבלו חופשות מיחידותיהם ניסו לגלות מה בדיוק קרה בקרב. זמן רב חקרו, שאלו והתעניינו. הם נפגשו עם משתתפי הקרב, התעניינו אצל מפקדיו ואנשי משרד הביטחון עד שהתברר כי משה נהרג וגופתו בשטח "מיסורי".
כחצי שנה לאחר נפילתו, נמצאה גופתו של משה, כשהוא שוכב עדיין על הטנק.
"כששאלו אותי היכן אני רוצה לקבור אותו", מספר אביו, "אמרתי: במקום הכי קדוש.
בירושלים על הר הזיתים.