רב"ט יעיש סויסה ז"ל

בשנת 1972, אני ילדה בת 9, ולא יודעת מהי משמעות המילה מוות.
היינו בחופשת פסח מבית-הספר, ושיחקתי בחצר עם כל החברות.
בזמן המשחק עם החברות, באו חיילים ושאלו אותנו היכן גרה משפחת סויסה. אני, מהתלהבות של ילדה, שמחתי ששאלו עלינו, והראתי להם בשמחה את הבית. לא ידעתי לאיזו מטרה הם באו.
כעבור מספר דקות ראיתי את הוריי ואחותי הגדולה מתלווים לחיילים לכיוון מכוניתם עם דמעות בעיניים ונסעו איתם לבית-החולים, תל השומר.
בערב אחותי ואבי חזרו הביתה. שאלתי אותם מה קרה והם אמרו שיעיש קצת חולה. אמי כל הזמן נשארה בבית-החולים.
אני בתור ילדה, המשכתי במשחק עם החברים ובעזרה בניקיון הבית לקראת ליל הסדר.
יום לפני ליל הסדר הגיעו הוריי מלווים בחיילים, ואז קיבלתי את הידיעה הכי קשה שילדה בת 9 יכולה לקבל, שאחיה החייל מת!
את החג, כמובן, לא חגגנו ואבי מרוב צער התעוור ואמי קיבלה דיכאון.
מציק לי מאוד שלא הספקתי להכיר את אחי יותר טוב ממה שהכרתי.
חבל שלא היה לנו יותר זמן להיות ביחד.
הדבר היחיד שנשאר לי ממנו אלו התמונות
יהי זכרו ברוך,
האחות, מימי טמים!