אור ליום א' ח' אלול תש"ח 12.9.1948 ייחרת בליבנו כיום של אמון גדול. שוב ספגה אדמתינו לתוך מעמקיה דם של מגינים, קופחו חייהם של חיילי צבא ההגנה, נפל איש קבוץ יסעור מרדכי אדלר ומהקבוץ נגדע אחד הענפים המוצקים והחזקים ביותר נפל - למה קלורמן.
היה זה בחצות - אור ליום א' מצד דרומית מזרחית למחנה, נשמעה התפוצצות מוקשים ומיד לאחריה הגיעו צעקות פצועים. התברר ששעה קלה קודם לכן, יצאה פלוגת סיור מגדוד 54, לסיור לילה. בחשכת הלילה לא הבחינו, כי על שדה מוקשים עלו.?חברים רבים התעוררו משנתם וחשו לחדר המטה, בתוכם גם למה. מיד יצאו לחפש אחרי הפצועים ובדרך להגשת העזרה עלו על מוקשים וקרה האסון.
נפצעו 11 איש - למה, משה אולמן מחברת הנוער שלנו, מרדכי אדלר חבר קבוץ יסעור ו 8 חיילים מגדוד 54.
אחרי מאמצים רבים הובאו כל הפצועים למרפאה, הרופא ד"ר גולדשמיד וד"ר יעקב דולפנו חבר הגרעין הלטיני אמריקאי ולידם עובדי העזרה הראשונה עמלו ללא ליאות להציל את חיי הפצועים. עד אור הבוקר הועברו הפצועים לבית החולים בדרך הוציאו את נשמתם 2 חיילים. למה נתקבל מיד לטיפול מיוחד אך לא עמדו לו כוחותיו ואחרי רגעים ספורים עצם בשלווה ובשקט את עיניו לנצח.
אבל כבד ירד על הקבוץ כשהגיעה הידיעה על מות למה והחברים. בחדר המטה, מכוסה דגל הלאום והקבוץ עברו על ידו כל החברים לחלק לו את הכבוד האחרון ודומיית אבל שררה בכל פינה. בשעה 15:30 נערכה ההלויה. למה הובא לקבורה לקבר אחים יחד עם החייל ביטון עמרם ומרדכי אדלר מקבוץ יסעור.
מול הקבר הפתוח אמר צבי ל: חברים, אבל כבד ירד עלינו היום. איך להעלות על הדעת, כי הנך עומד בפני קבר פתוח של חברים יקרים, של למה.
על גודל האבדה, על כך, מה שהיה למה לקבוץ מיותרת כל מילה. כל אחד מאיתנו מרגיש בכל חושיו את גודל האסון.
נפל ואיננו למה - החבר היקר, האיש שהיה לב הקבוץ ומצפונו. האיש שריכז סביבו את כל הקבוץ, שחייו היו קודש לקבוץ ולמפעלו.
איך אפשר לתאר את חיי הקבוץ בלי למה? לא רק כל ילד, כל נער ונערה, כל חבר וחברה - לא רק כל אלה, יבכו מר על למה - כי איננו עוד, אלא כל שתיל ופרח כל עץ גדוע במחנה, כל פינה...
למה נפל ואיננו - איך נפל? על שום מה? בחייו שילם בכדי להציל חיי חברים אחרים.
ללא כל חשבון, על הסכנה שבדבר, בלי אומר ודברים ומבלי שיישלח חש לעזרה, רץ למקום הסכנה. כזה היה אופיו וטבעו: בין הראשונים תמיד.
איך נתגבר - חברים, על האסון הזה. והוא - למה, יחסר לנו בכל אשר נפנה ונלך.