אלבום תמונות
לקרן.
ונשארת שם,
ילדה יפה בת 20,
וספרנו את הימים, ואספנו את הדקות - ליום, ועוד יום עד הדף האחרון - והלוח תם.
שנת 2002 מתחלפת, כי נאסף לו חודש שבט ביום העשירי בדיוק ביום שלא שבת.
ואני לא יכולה, שלא לחרוז לך חרוזים, ואני לא יכולה שלא לזכור בכל יום שעובר את מה שהיית, נערה יפה בת 20 מוגנת ואהבה - עם אמא ואבא ואחיות. עד היום הנורא ההוא.
ואני לא יכולה, שלא לספר את סיפור חייך - חיים מלאי תוכן ויופי כזה שקורן מבפנים, ונעורים, וחברות ואהבות, ומכתבים וחיוך שמתפשט על כל הפנים כל הזמן, כמעט בכל רגע שזוכרים.
ועוד לא הזכרתי, ולו במילה את מה, שלקחת על עצמך לעשות בימי התיכון, את גודש המשימות, הפעילות והמסירות, שהקדשת לדברים עד הפרטים הקטנים, ורק לימים שמענו, ורק לימים קלטנו, שבימי הבגרות הקדחתניים היית במקומות שאהבת, עם חברים שהחשבת, והשארת אותנו גאים - מכבדים לגלות עוד ועוד פרטים קטנים שהשארת לנו לאסוף.
וכשלבשת מדים - הגשמת חזון שהאמנת בו בלב תמים, בשלמות אין קץ, של נערה יפה גם מבפנים, את כל המיטב שבך עשית, כפי שאת עם כל מה שאהבת, והשארת אותנו גאים, אוספים מילים,
ואני לא יכולה, שלא להרגיש את החרדה שאוחזת בי בכל פעם שאני חורזת לך חרוזים, האם אמרתי די לכבודך, האם אמרתי את סיפור חייך כפי שהם, האם החסרתי.
לו ניתן לנו, היינו מוותרים על כל המילים שאמרנו, על כל המילים שכתבנו, על כל המחשבות - ומחליפים את היום העשירי בחודש שבט, רגע אחד - באחר.
ואינני מבינה איך, ואינני מבינה למה, נותרת שם ילדה יפה שלנו, מהיכן שנביט לאן שנתחבר נדע כי סיפור חייך באמצע - נגדע.
קרן, את כפי שאת, כל כך חסרה
כתבה לך, באהבה: ברכה רוטשטיין.