אלבום תמונות
כששמענו על הפרויקט חששנו מאוד והתרגשנו עוד יותר.
לא ידענו למה לצפות ומה עתיד לבוא לפנינו, אך כשהתחלנו בעבודה, החשש הלך ופחת. איך תקבל אותנו המשפחה? ואיך אפשר להנציח אדם שאנו לא מכירים?
כשהגענו לבית "יד לבנים" קראנו עליך ונחשפנו אל דמותך לראשונה והחששות, שאומנם פחתו, המשיכו לקנן בנו.
בהמשך פגשנו את המשפחה המקסימה שלך.
הכנות והחיוך שלהם כבשו את ליבנו, והבנו שבוודאי גם אתה היית כזה בחייך: חייכן, מלא אושר ומפיץ חום ואהבה בקרב הסובבים אותך.
לכולם יש זיכרונות כל-כך טובים ממך. החיוך - סימן ההיכר שלך, עלה הרבה במהלך השיחות. ממש בכל רגע.
שמענו עד כמה אהבת לבלות, לטייל, להצחיק ולצחוק וכמובן להיות האח הגדול. למדנו ממך שבמהלך החיים צריך ליהנות וכשקשה אז גם לדעת להתמודד ולחייך.
בני, אנו יוצאות מהפרויקט עם סיפור חייך עמוסות בהרבה מטענים חדשים, בוגרות יותר ומודעות לעולם שלא הכרנו.
בשבילנו האישיות שלך היא השראה. דרך המילים ספגנו את האכפתיות והעזרה שהענקת, את האהבה, החיוך לעולם ואת החיוכים שקיבלת ממנו בחזרה.
תודה לך בני,"גיבור של העולם, ילד עם חיוך של מלאכים..."
למרות שלא זכינו להכיר אותך בחייך, למדנו להכיר את המנגינה שהיית בך ואת הצלילים שמהדהדים אחריך.
יהי זכרך ברוך. צליל, מאי, חן וליהי