רב"ט לירון הרפז ז"ל

כשהגענו בתחילה, לא ידענו למה לצפות
הינו חבורה של ילדות מבולבלות,
קצת פחדנו, קצת נבהלנו,
והרבה מאוד שאלנו.

איך יהיה, למה ומה
והאם מסוגלות אנו לעמוד במשימה?
האם משפחתך אותנו תקבל,
ומה יהיה אם לפתע נבהל?

משפחתך חיבקה אותנו בלב רחב,
עזרה לנו ותמכה בכל שלב,
עד שצמחנו כמו עץ בתפארת עליו.

וכעת הם הגיעו, המילים האחרונות:
לך רצינו לומר תודה, ושכעת אנו מבינות
שבעזרת שירייך הפכנו לבוגרות.


לאחר שלמדנו וחקרנו אילו סוגי שירה קיימים, מהם רכיביו של שיר וכיצד יש לנתח אותו כיצירה, החלטנו לנסות ולכתוב בעצמנו שיר.
בסונטה התאהבנו מיד.
הסונטה היא שיר בעל 14 שורות (מכאן שיר הזה"ב), כאשר 2 הבתים הראשונים, המורכבים כל אחד מ4 שורות, מציגים את הבעיה, הקושי.
2 הבתים האחרונים, שכל אחד מהם הוא בעל 3 שורות, יציגו את הפתרון שנמצא לקושי, תוך הקפדה ששתי השורות האחרונות יביעו סוג של הבנה או הארה בנוגע לנושא.
אז החלטנו לנסות ולכתוב סונטה, על אף שלא היינו בטוחים על מה תדבר הסונטה, באיזה קושי היא תעסוק ומהיכן נשאב את ההשראה לשיר, אך תוך כדי העבודה, שמנו לב, פתאום, שהשיר כולו מוקדש לתהליך העבודה, מראשיתו ועד לסופו, וללירון.
את החיוכים שבעי הרצון ומדושני העונג מההצלחה המסחררת שלנו בכתיבת הסונטה היה קשה למחוק, גם אם היו מנסים מאוד.
עד שעלתה, לפתע, השאלה מה הייתה חושבת עליו לירון. . .
הבנו שחשוב לנו לדעת מה היא הייתה אומרת על הסונטה שלנו, כיצד הייתה מנתחת אותה ואיך הייתה רואה אותה היא.
לצערנו, אלו שאלות שלעולם לא נקבל עליהן תשובות. . .