רב"ט לירון הרפז ז"ל

...כעת, משיש בידינו את הכלים לניתוח שיר, נתבקשנו ליישמם.
עלינו להודות ולהתוודות כי שיריה של לירון ריתקו אותנו עוד בתחילת העבודה והמפגש עם עולמה הספרותי עורר בנו עניין רב.
בנקודה זו הרגשנו מספיק בוטחים בעצמנו לגשת ולנסות לנתח את אחד משיריה של לירון.
לירון הותירה אחריה מאות שירים והבחירה לא הייתה קלה.
כל שיר הוא עולם בפני עצמו, והיה עלינו לבחור רק באחד.
לאחר מחשבה והתלבטויות רבות, נבחר השיר "אל תיתן לי לשכוח".

אל תיתן לי לשכוח / לירון הרפז
אם לא אחלום הלילה
אם לא אחשוב עלייך
אני עוד עלולה להפסיק לאהוב אותך

אם לא תסתכל בתוך עיניי,בתוך ליבי
אני אאבד ואתה תאבד דבר כ"כ נפלא

אז תבקש מהכוכבים
תבקש מהירח
להטות את מחשבותיי לתוך ליבך
לעשות חלומותיי,חלומות אהבה רק לך
ואל תשכח שאני אוהבת אותך.

בית ראשון:
בשורה הראשונה והשנייה אנו מוצאים מילות
אנפורה, מילות חזרה - "אם לא".
בשורה השלישית ישנה "התוצאה" של העלול לקרות
בשורות שלפניה: "אם לא אחלום עלייך אם לא אחשוב עלייך".
התוצאה היא שאהבתה של הדוברת עלולה להיפסק באופן "פעיל", משמע: האהבה עצמה לא תיפסק, אלא הדוברת עצמה תפסיק לאהוב, מרצון או שלא, את מושא אהבתה.
בשורה זו ניתן לראות במטאפורה של הכוונות הפנימיות של הדוברת.
ניתן לראות כי בבית הראשון בשיר אין סימני פיסוק והשורות נקראות "בנשימה אחת", אלמנט הנותן את התחושה כי הפסקת האהבה היא לא רק הפסקת החלום והמחשבה, אלא משהוא הרבה יותר אקוטי, חריף.

בית שני:
בשורה הראשונה הדוברת למעשה פורשת בפנינו את הבנתה מהי אהבה: הסתכלות בעיניים, שהיא, למעשה, הסתכלות אל תוך הלב, אל התשוקות, רצונות, ויתר מכלול החוויות הרגשיות של אדם.
בשורה השנייה מובא המחיר של אובדן האהבה,ששני הצדדים משלמים אותו: "אני אאבד ואתה תאבד דבר כל כך נפלא".
הדוברת יוצרת קשר של סימביוזה, כמעט, בין אהבתה ובין זהותה, קיומה, שכן במידה ותאבד לה אהבה זו, היא עצמה תאבד, תפסיק להתקיים (בין אם הכוונה לקיום פיזי או מטאפיזי).

בית שלישי:
הדוברת מבקשת ממושא אהבתה לפנות ל"עולמות של מעלה" "...תבקש מהירח, תבקש מהכוכבים..." שייטו את מחשבותיה לתוך ליבו, משמע: קיימות בה מחשבות שככל הנראה אינן מצליחות לחדור את ליבו של מושא אהבתה.
מעניינת הבחירה של הדוברת לא לבקש בעצמה דבר זה, אלא היא עושה זאת ע"י גורם שלישי, שהוא מושא אהבתה, ובכך גורמת לו, אם ייעשה זאת, לקחת חלק באחריות להצלחת קשר האהבה שבינהם.
עוד היא מבקשת שגרמי שמיים יעשו שכל חלומותיה יהיו חלומות אהבה שיופנו רק אליו, למושא אהבתה.
היא למעשה מבטאת את הרצון האישי שלה להקדיש את עולמה הפנימי, הבא לידי ביטוי בחלומות, אך ורק לאהבה שלה אליו.
בבקשה זו ישנו ביטוי תפיסתה של הדוברת את האהבה כדבר שהוא טוטאלי, נוקשה, שאינו מותיר מקום לקיום של דברים נוספים בעולמו הפנימי של האוהב.
בסופו של השיר מבקשת הדוברת דבר נוסף ממושא אהבתה והוא לא לשכוח שהיא אוהבת אותו.
מכלול הבקשות ממושא אהבתה מעיד על כך שמימוש האהבה, מבחינתה של הדוברת, תלוי רק בו.
בקשתה האחרונה שלא יישכח שהיא אוהבת אותו מעידה על כך שהיא מייחסת חשיבות רבה וערך רב ליכולת שלה לאהוב, ואל לא לשכוח זאת, שכן זה אינו דבר שכיח, פשוט, שניתן במתנה לכל אחד, ובכך מעצימה מגדילה את ערך האהבה שלה אליו.

ישנו כאן תהליך של "סגירת מעגל" עם השורה האחרונה בבית הראשון והשורה האחרונה בבית השני: "אני עוד עלולה להפסיק לאהוב אותך.....אני אאבד ואתה תאבד...".
בכל השורות האחרונות מעידה הדוברת, בדרכים שונות, כי היא ואהבתה אחד הם וקיומה הוא סימביוטי עם אהבה זו ולכן, בעצם הבקשה שלא יישכח שהיא אוהבת, היא מדגישה את הרעיונות של השורות האחרונות בשני הבתים שביטול האהבה הוא ביטולה שלה היא.

אם כך, ניתן לומר כי נושא השיר הוא החשש מפני אובדן האהבה ולכן אובדן הקיום.
המחיר של אובדן האהבה הוא גדול מאוד וכואב מאוד.
יחד עם זאת, יש בשיר פנייה אל הכוכבים והירח שמשויכים גם לעולם הרומנטיקה, כך שנוצרת תחושה של תקווה, הנובעת מתוך התפילה והפנייה אליהם.
האהבה בעיני הדוברת היא חלומות ומחשבות על האהוב, כמו גם התבוננות פנימית והצהרת כוונות.
הדוברת פונה אל האהוב בפנייה ישירה, דבר המעיד על תקשורת מבוססת, נכונה ביניהם.
מטרת פנייתה של הדוברת היא, למעשה, על מנת להציל את אהבתם ואותה.