אלבום תמונות
איך מתארים שכול?
איך מתארים געגוע?
איך מתארים חסר?
אמא,
כבר שנתיים שאת אינך וזה נראה כמו נצח,
למרות התחושה המוזרה שאת תמיד איתנו.
תמיד נוכחת, תמיד יודעת מה קורה, תמיד דואגת לכולנו.
עדיין מתייעצת איתך, עדיין שומעת בקולך...
ולפעמים גם שוכחת.
כן,
בימי שבת בבוקר, לפעמים, כשהעיניים עדיין עצומות,
אני ניגשת אל החדר שלך,
לשכב איתך במיטה, לקרא עתונים, לקשקש.
תכף מיד לאבא שיביא את הקפה
וכל הבית יתעורר ויצטרף אלינו למיטה.
ונדבר על השבוע שעבר,
ואת תקשיבי ותצחקי, ותשמחי כל-כך שאנחנו ביחד, משפחה.
והעיניים יקרנו מאושר ומסיפוק, והיד העדינה תלטף את הפנים, והחיוך היפה שלך...
והדאגה, והאהבה הגדולה כל כך...
העיניים נפקחות ואני נזכרת. והכאב חד. מפלח.
געגוע.
המשפחה.