אלבום תמונות
יואל
מקווה שאתה לא כועס שלא כתבתי לך עד עכשיו, אבל תבין זה נורא קשה לי לכתוב עליך בזמן עבר, פשוט קשה לי נורא לעכל את העובדה שיותר לא נראה אותך איתנו, ולא נשמע את הבדיחות שלך, ואת הצחוק המתגלגל... אתה יודע - אין הרבה אנשים בעולם שהיו שמחים ונהנו מהחיים כמוך, אני לא זוכרת שראיתי אותך כועס, אולי פעם אחת אבל לא יותר וזה דבר נהדר וכל כך חבל לי שזה נגמר.
הנה תראה עוד לא כתבתי שורה וחצי וכבר העיניים מלאות בדמעות, זוכר איך צחקת אז כשבכיתי בטלפון, כשדיברתי עם יהודה שהיה בלבנון אמרת שאסור לי לבכות כי שיחת הטלפון הזאת תתן לי כוח לעוד שבוע לפחות ואז צחקנו ביחד, בכלל היו לנו הרבה קטעים מצחיקים ויפים ביחד, אולי אתה לא יודע אבל הייתי מאוד קשורה אליך, בשבילי היית דמות מיוחדת וזה לא סתם כדי לשבח אותך ולהעלות את דמותך כי פשוט כזה היית תמיד מוכן לעזור לתת-יד, מכל הלב, היה לך לב ענק.
די אני לא יכולה יותר לכתוב, אולי בפעם אחרת אמשיך, זה פשוט קשה לי מאוד, לא רוצה להיפרד ממך כל-כך מהר.
אבל יש עוד דבר קטן, בקשה, אנא אמור לאחותך שתמשיך הלאה שתלך קדימה, אני יודעת שזה קשה אבל חייבים... נכון??.
טניה