שחר שלי בני בכורי
עצוב לי ורע לי שאינך לידי.
העצב ילווני כל ימי חיי.
עד יום מותי לא אמצא נחמה.
אתה לי היית כסלע.
ילד חמוד, עדין שיודע להקשיב,
מתחשבת, אכפתי, בוגר במחשבות
הגיוני בדעות.
שחר! נאמר "בעצב תלדי בנים"
בכאבים עזים ילדתיך, אך היה לי כיף שראיתיך
קטן, שחרחר עם תווי פנים יפים.
גדלת והפכת לעלם חמודות.
עלם שאהב את החיים.
אהבת לבלות, לצאת למרחבים, להביט בשדות.
בנופים, להריח ריחם של פרדסים, לרקוד עם חברים.
תמיד השרית אוירה נעימה רגועה ושלווה, בכל מקום אליו הגעת והיית.
שחריקו שלי אני קוראת אליך - היכן אתה בבת עיני עוד הרבה ארצה לכתוב ולספר אודותיך אני אמך המעריצה ואוהבת התנהגויותיך.
עזרת ותמכת בי, באחייך אלון ואביחי ובאחותך הקטנה ליפז. תמיד עודדת ולימדת אותנו להיות משפחה שמחה עם המעט שיש.
נכון, למדנו רבות מהליכותיך היפים והכנים האמיתיים וההגיוניים. ואיך אפשר לחשוב ולחיות בלעדייך!?
אתה שחר - נקטפת, נרצחת בידי מחבלים מרצחים חסרי לב.
יהי זכרך ברוך וה' ינקום דמך, אמן כן יהי רצון!
שחריקו - כתינוק היה כיף לטפל ולגדל אותך - ממש תענוג.
כילד - היית רציני, למדת היית ממש עצמאי כל בעיה השתדלת לפתור בדרך היפה ביותר.
כנער - איתן בדעותייך תמיד הפעלת, המרצת את הסובבים אותך. יזמת, אהבת לעזור לחברייך.
כבחור - היית חייל חזק, בריא גיבור האוהב את הבריות, משכין שלום. היית משענת טובה יפה ובריאה לכל המשפחה. חבר נאמן לחבריך.
שחריק ושלי - "עומרי" (חיי).
בלבנו אתה תהיה הקצין והג'נטלמן שכל כך הערצית. הערצתי ואהבתי את אהבתך הפשוטה, הכנה והיפה לחברתך שירי.
רק חבל שחברות כזו נגדעה בתחילת יופייה, חברות של למעלה משנתיים. אתה הקצין והג'נטלמן שכתבת לחברתך שירי באחד ממכתביך האחרונים "שירי - גם אם לא נהיה חברים וקרובים תמיד אוהב אותך".
אהבה - כן זאת אהבה אמיתית של המון הבנה הדדית, הערצה ושיחות נפש עמוקות ושל רצון עז להיות ביחד עד סוף הימים.
כן, אהבה - ובעוד אני כותבת על אהבה אוסיף שהאהבה גדולה הייתה לשחר לאחותו היחידה בת הזקונים ליפז.
שחריקו, תמיד ידעת לטפח את אחותך ליפז, קנית והפתעת אותה בכל כך הרבה מתנות יפות, לקחת אותה לבלות יחד אתך בכל רגע שרק היה אפשרי, תמיד הצעת ורצית שגם אני, אמך, אצטרף אליך ואל חברתך לכל בילוי.
אף פעם לא שכחת לשאול לשלומם של הדודים והדודות, תמיד התעניינת מה שלומם של האחיינים והאחייניות מה קורה עם כולם הכל רצית לדעת לכולם רצית לתת הרגשה טובה שאתה מעוניין ואוהב ורצה להיות בחברתם. אך עתה לא נשמע עוד את המילים והמשפטים היפים שנשמעו בפיך הטהור "מה נשמע? מה שלום כולם? מה המצב בבית? מה קורה עם אלון? איך אביחי מסתדר? מה שלום פוני (ליפז) מה קורה אתך? יש משהו חדש?"
וכששאלתי לשלומך השבת "אצלי הכל בסדר, קצת קשה, מתגעגע אבל אני מקווה שבקרוב נצא לחופשה".
אז אולי שחריקו שלי אולי תבוא לחופשה בחלומות אצלי - ספר לי. בדיוק מה קרה? איך זה קרה? כי אני בטוחה שאתה שם במרומים, במקום מבטחים, בגן-עדן אומרים אחפשך לפי כל התארים, היכן הבחור עם הנפש היפה והטובה?. היכן הקצין והג'נטלמן? היכן המלאך שנלקח בדמי ימיו, נלקח מכולם, מכל עם ישראל ובמיוחד ממני - אמך.
זה היה מהר מדי, בלי הודעה, בלי הכנה כמו רעם ביום מלחמה. שחר! לא אשקוט ולא אירגע, לא תנוח נפשי ולא אפסיק לבכות את הילד שלי שחר - מלא החן והיופי. יופי והכן הם סממנים חיצוניים ובכך היופי והחן גם פנימיים.
שחר, אני ואחייך ואחותך נפרדים ממך בכאב ובצער רב שאי אפשר לשאתו אי אפשר.
איך חיים עם זה? אלוהים אדירים איך אפשר?
אמך לעד