היום כמעט עשרים שנה אחרי מותך ערב יום העצמאות ה- 50 של מדינת ישראל, רק לפני מספר שעות חזרתי מבית הקברות מטקס יום הזיכרון שם היינו כולנו.
החלטתי לסיים את חוברת זו אשר הודפסה מחדש על ידי בטכנולוגיה מתקדמת במחשב ואפשרה לי להחליף את הדפים הצהובים ובנוסף להכניס תמונות בהן ניתן לראות את דמותך כפי שהיא חרוטה בזיכרוננו.
קשה לי להביע במילים את הקושי וכאב הלב אשר מלווה את כולנו, למושג "הזמן יעשה את שלו" כנראה אין כל משמעות והוא אינו מקהה את הכאב.
ההפך הוא הנכון משנה לשנה הכאב גדל ואין דבר שיוכל למלא את החלל שנוצר לאחר מותך.
אני מסיים חוברת זו בשיר שנכתב לאחר רציחתו של ראש הממשלה ומלותיו משקפות את תחושותיי.
לבכות לך
אני הולך לבכות לך
תהיה חזק למעלה
געגועי
כמו דלתות שנפתחות בלילה
לנצח אחי
אזכור אותך תמיד
ונפגש בסוף אתה יודע
ויש לי חברים
אבל גם הם כבים
אל מול אורך המשגע
כשעצובים הולכים לים,
לכן הים מלוח
וזה עצוב
שלהחזיר ציוד אפשר-
לא געגוע
לנצח אחי
אזכור אותך תמיד
ונפגש בסוף
אתה יודע
ויש לי חברים
אבל גם הם כבים
אל מול אורך המשגע
וכמו הגלים אנחנו מתנפצים
אל המזח אל החיים