עודד היה המדריך שלי בקורס קציני שריון, מטבע הדברים היתה לנו יראת כבוד כלפי הקצינים בפלוגה, וכלפי עודד במיוחד, בתקופה זו אתה עומד במבחן ועלייך ללמוד המון חומר בזמן קצר, ולנו הצוערים היתה תחושה שעודד הוא מקצוען אמיתי, שניתן לגשת אליו ולקבל תשובה לכל שאלה החל משאלות בנושא מחשב הירי בטנק וכלה במבנה הממסרת או המנוע.
לאחר שסיימתי את קורס הקצינים נשארתי להדריך בקורס קציני שיריון ומוניתי כמדריך צעיר, לסגנו של עודד. קורס זה היה הקורס האחרון לפני הנסיגה מסיני, ועברנו יחד חודשים מרתקים במרחבי סיני, בהם חלקתי עם עודד שבועות ארוכים באוהל סיירים, ועודד בעצם חנך אותי בתחילת דרכי כמפקד מחלקה צעיר. בתקופה זו התקרבנו מאד אחד לשני.
בתחילת כל קורס לאחר סיום הפרק העיוני, ישנו בוחן מקצועי בו נבחנים הצוערים בכל המקצועות שנלמדו בפרק המקצועות. אני זוכר, שביושבנו בערב לפני תחילת הבוחן כדי לקבוע מי יבחן ובאיזו תחנה, נבחר עודד לבחון את מקצועות הצריח והמחשב, מקצועות הנחשבים לקשים יותר בבוחן זה.
לאחר שסיימנו את הקורס בסיני, מונה עודד לסגן מפקד הפלוגה. תפקיד שרבים נשאו עיניהם אליו, ואני המשכתי לשמש כמפקד מחלקה בפלוגה שעליה פיקד גידי אבן.
תקופה זו שקדמה למלחמה ממנה עודד לא שב, לוותה בחודשים ארוכים של מתיחות, בהם הגדוד הוקפץ מס' פעמים לצפון, ובתקופה זו נדרש עודד כסגן מפקד הפלוגה להשתמש בכושר ארגון וביכולת אילתור על מנת לעמוד באילוצים ובמשימות שנחתו עלינו לעיתים בהתראה קצרה.
בשבת האחרונה לחייו של עודד, הפלוגה נשארה בכוננות בדרום בבסיס ליד באר שבע, ועודד יצא לשבת הביתה. ביום שישי בערב בעיצומה של ארוחת הערב נכנס המג"ד ספי שאומן ז"ל, שאף הוא יצא הביתה לשבת, לחדר אוכל הפסיק את ארוחת הערב והודיע לנו שעלינו להזעיק את כל הקצינים והצוערים, שאינם בבסיס, וכי קיבלנו פקודה לעלות צפונה פעם נוספת.
התקשרנו להזעיק את עודד וביקשתי ממנו שיעבור אצל הורי כדי לאסוף חבילה עבורי.
מאוחר יותר לאחר שעודד נהרג סיפר לי ארנון, חברו שהסיע אותו לקסטינה, שעודד עמד בפתח ביתם של הורי והתלבט האם להפריע להם בסעודת שבת או להמתין שיסיימו את הסעודה.
בשבת בבוקר הכנו את הטנקים לעליה צפונה ולקראת הצהריים הטנקים היו מוכנים והעמסנו אותם ע"ג המובילים.
במוצאי שבת פרקנו את הטנקים ברמת הגולן וביום ראשון התחלנו בתנועה על גבי הזחלים, חצינו את הגבול בשעא העגל ולאחר חניה קצרה באיזור מרג' עיון המשכנו בתנועה צפונה, נסענו כמעט יומיים מבלי שיצאנו מהטנקים ורק ביום שלישי לקראת הצהריים הגענו לג'זין וקיבלנו את הפקודה לכבוש את העיירה, לפנינו ניסתה יחידה אחרת להכנס לג'זין אבל חייליה נחלצו לאחור, משום שירו עליהם טילי "סאגר" המטירו עליהם רימונים מן הגגות וכתוצאה מכך היו להם נפגעים.
כיוון שהזהירו אותנו מפני הסאגרים והרימונים בתוך העיירה, נכנסנו לעיירה תוך המטרת אש מכל הכלים, הפלוגה שלנו הובילה את הגדוד, נענו בין בתי הכפר הבנויים בין שני רכסים וירינו לכל עבר, היה קשה מאד לנוע בשטח, נסענו בשדרה, ביציאה מן העיירה היה גשרון צר מאד, ואחד הטנקים נעמד על גחונו כאשר 2 הזחלים מסתובבים באויר, עודד חילץ את הטנק והמשכנו בתנועה.
לאחר שיצאנו מהעיירה הומטרה עלינו אש עזה מן הגבעות והרכסים השולטים מסביב התקשנו לזהות את מקורות הירי, כיוון שטנקים הסורים היו מוסווים בתוך החורשות והמטעים באיזור, מיד ביציאה מהעיירה נפגע טנק המ"פ וגידי המ"פ נפצע בעיניו.
ניסינו להשיב אש לעבר מקורות הירי ותוך כדי חילופי האש נפגע הטנק של עודד מפגיעה ישירה בתיקרת הצריח , עודד והתותחן שלו לוי סבג רון ז"ל נהרגו במקום.
משפחה יקרה, אין לי מילים לנחמה, בטוח אני שהחלל הפעור בליבכם גדול ועצום, אולם שמא אם תדעו שיש אנשים נוספים שבלבם חלל קטן משלכם, אולי ידיעה זו תועיל לכם להתגבר ולהוביל את הנחמה.
יהי זכרו ברוך.
אמנון גיל.