יעקב!
לא קל לי להגיע להחלטה זו לכתוב עליך, מאחר וקשה להשלים עם חסרונך.
בדמיוני עודך עומד לפני, פנייך ועיניך מחייכות אלי, כתמיד בבואך לבקריני. בני משפחתיך ודאי יודעים לתאר אותך טוב ממני אבל כחברה רק אני יכולה לספר עליך.
אך זה סתם סיפורים זה כל במעשיך שביצעת במשך תקופת החברות, אני מתאמצת וממשיכה לכתוב למרות כל הקושי אני כותבת זאת כשדמעות זולגות מעיני.
היית קשור אלי יותר מכולם, כי עברנו את נעורינו ביחד; סבלנו ושמחתינו התחלקנו בה, נעורי חרוטים במוחי כאילו היה זה היום, היית בחור גבבי ופיקח, ידעת ליצור בידך דברים שרצית, במשך הזמן ידעת להעריך את יחסי ואהבתי אליך., כל ערב כשהיית בא אלי הדבר הראשון מספר לי על יצירתך החדשה, אם זה טרנזיזטור או פטנט חדש, ידעת שבשבילי אתה מסמל את גאוות המשפחה ידעת להעריך את אהבתינו ובדרך פשוטה והאופינית לך גמלת על כך ועל כל דבר שעשיתי למענך, פשוט הכרת לנו, אהבה והערכה קשה היה להתקשר אליך אך מי שרכש את ליבך מצא לו חבר טוב ונאמן.
בלי יעקב:
קשה מאוד כנערה להפסיד בחור כה יפה וטוב שנפל. בכלל קשה לבלוע את העובדה שבחור כמוהו נופל בשבילנו, במקומנו כדי שנמשיך לחיות. נידמה שאין אמת בדבר והנפש מתקוממת ואינה משלימה קשה לי להיפרד כך. רשמית בכתב מבחור צעיר שראיתיו במשך שנתיים גודל יחד איתי. רק מתוך מאמץ והתגברות על מעצור פנימי קשה אפשר לכתוב עליך, מספר שורות - והמילים נראות נבונות, ללא משמעות ומותרות בעצם... אין זה מגיע לי ולמשפחתך שניתן עדות שאתה עדיין חי בליבי.
יעקב!
לו ידעתי מה יהיה הייתי מנצלת כל רגע של חופשה להיות אתך. כי מעכשיו לא יהיו יותר רגעים כאלה שלהיות בחברתך. לעולם לא הייתי מסתפקת בשאלה: "מה נשמע אצלך?" אלא חופרת הרבה יותר פנימה כדי לא להפסיד אף פרט לנצח ממך. הייתי נאבקת עם מחוגי הזמן בכל מחיר, כדי שכל המלחמות יהיו רק הרפתקאות ומתח. לו ידעת אתה יעקב מה יהיה, אולי היית מקל מעליך קצת מהעומס שלקחת על עצמך, כי רב היה ועצום בשבילך לבטח הייתה מרגיע אותי בחיוך על השפתיים ומשכנע שהכל יסתדר עוד יום או יומיים. ומארגן מסיבת ריקודים כדי שיהיה לנו שמח ולא נהיה מודאגים.
אך איש מאיתנו לא היה בעל דמיון כל כך אכזרי לכן, אפילו לשלום לא ניפרדנו כך. עת יצאת אלי קרוב אך בעצם... יעקוב אנחנו לא ניפרד לעולם כי במחשבות אנחנו יחד כל הזמן, ובשבילי אתה תמיד תהיה קיים.
יהי זכרך ברוך לעד.
מהחברה שעדיין אוהבת
מזל דבוש