סרן נמרוד גאון ז"ל

אבא ואמא רונן ומיכל יקרים!

אני בטראנס של כתיבה. עכשיו יום שבת מאוחר בלילה. הטלויזיה משעממת, מכונת ההסרטה מקולקלת, הרדיו צרוד ויורם ארבל מתאבל על יום השואה (אסון, נכון מיכל) אז החייל הולמני יושב וכותב לכם מכתב. כתבתי כבר מכתב תודה לטובה על החבילה, לדורית, לליאורה, לאיצקוביץ ועכשיו לכם. אני הרוג ממש. חזרנו מסדרת אימון מחלקה ומחר יוצאים שוב לסידרה חדשה.
אצלי הכל מצויין. אנחנו נמצאים עכשיו בשלב קריטי בקורס וכמעט כל אחד יוצא לעשות תרגיל מ"מ שהוא אחד הגורמים הקובעים אם האוביקט מסוגל או לא מסוגל לפקד על מחלקה בצבא. כך שמצטבר מתח כי כל יום עלול לההפך ליום שחור למישהו אחר ו"מסדר הטילים" (מסדר העפה) הולך ומתקרב. אני בינתיים יושב ומחכה לתור. אני מקווה שלא ייצא לי איזה חרבון כי כל הצלחתו של העסק תלויה מאוד ברצונם וכשרונם של האחרים ולא רק בך כמנהיג ומפקד.
אני מקווה שבשבוע הבא אבוא הביתה עם תגיות לבנות ו"פרוז'קטור" ולא כסמל אבל וחפוי ראש. (אתם יכולים לישון בשקט. בשביל מה "זיבלו" לי בפנימיה ארבע שנים... יהיה בסדר, אני מבטיח).
אני מסיים כי אני ממש נרדם כבר ומחכה לי שבוע קשה מאוד.

הרבה נשיקות ואמא, תכיני אוכל לא נורמלי כי החייל בא מהשדה בו חלם כל יום על איזה סטיק טוב.