עבודה זו עוסקת בקשר שבין האדם לסוס ותרומתו של הסוס לאדם.
הנושא לעבודה נבחר מתוך נושאים רבים שהיו מכלול חייו של אמיל. אמיל אזולאי נהרג באסון המסוקים בשנת 1997. ה"מפגש" הראשון עם אמיל היה ביד לבנים, שם נפגשה הקבוצה כדי לקרוא את קורות חייו וללמוד עליו פרטים ראשוניים. כבר אז היה ברור שאמיל הוא לא כמו כולם. אמיל שעבר בחייו כברת דרך לא קלה, פרח והפך למצטיין בכל תחום שעסק. אך הצטיינות אחת או פרס יחדי זה או אחר לא הספיקו לאמיל, הוא תמיד חיפש עוד תחומים לעסוק בהם, עוד אגודות להתנדב בהן, עוד אנשים לעזור להם. מבין כל אהבותיו הרבות בלטה אהבתו של אמיל לטבע ולנופים. אמיל אהב את הצמחים, ובעלי החיים ובמיוחד אהב לרכב על סוסים. כשנאלץ בצעירותו לעבור בית ספר, בחר אמיל בעצמו ללמוד ב"פנימיית כנות" - פנימייה חקלאית - שם ידע אמיל כי יוכל להגשים את חלומו ולרכב על סוסים.
הקשר החזק שהרגיש אמיל לבעלי חיים התבטא בתחומים רבים: כבר בשנת הלימודים הראשונה זכה בתואר "רפתן השנה", ואחד העגלים אף זכה לשאת את שמו. אמיל ביטא את אהבתו לטבע גם בעבודתו העיונית, עסק במחקרים רבים בנושאים מדעיים שונים שאחד מהם אף קיבל פרס שרת החינוך.
אמיל רצה לעסוק בווטרינריה בעתיד. מתוך מכלול חייו של אמיל בלט מעל הכל הקשר המיוחד שהיה לו עם הטבע ועם הסוסים בפרט, לכן בחרנו לבדוק ולחקור - מהו אותו קשר שיש לבני האדם עם הסוס? מיהי אותה חייה אצילית ומיוחדת - הסוס? איך היא תורמת לאדם? באילו תחומים בחיים האנושיים נוכל לראות מפגש בן הסוס לאדם? לכל השאלות האלה נסנו למצוא מענה בעבודה. בתחילת התהליך עמדה מולנו שאלה נוספת, אישית משלנו -מדוע אמיל נמשך כל כך לסוסים? בסיום העבודה התשובה הייתה ברורה לכולנו. הפעולה הבולטת ביותר של הסוס היא הדהירה. פעולה שמשלבת בתוכה מהירות, דיוק, אלגנטיות ואמביציה גדולה מאוד להגיע קדימה. אין מראה מופלא יותר מסוס בדהירתו. לסוס דוהר יש עצמה וכוח שקשה לנו, בני האדם, להסביר. את הסוס בדהירה אי אפשר לעצור. את כל אלה מצאנו שוב ושוב באמיל - את החתירה הבלתי פוסקת להתקדם, להצליח, להגיע כמה שיותר קדימה. ומכאן שם העבודה "דוהר קדימה".
בפגישה איתו אמר אביו של אמיל ,דני, משפט שלעולם לא נשכח: "אמיל חי כאילו ידע שיש לו רק 20 שנים לחיות."