... חי, כך קראנו לו, היה חייל למופת, בן מסור למשפחה וחבר טוב לחיילים. הייתי מ"מ שלו כשעבר טירונות וקורס מכי"ם ונוכחתי לדעת שלכוח הרצון שלו אין גבול, לא היה דבר ויהא זה הקשה ביותר, שלא ביצע כשחיוך רחב נסוך על פניו. ואני משוכנע שהחיוך הזה הביא גם חיילים אחרים לבצע את אותם דברים קשים שנדרשו לבצע, כי כאשר רואים בן אדם מבצע דבר שממבט ראשון נראה כבלתי ניתן לביצוע ועוד עם חיוך על הפנים, מידת הקושי יורדת ובזה היה סמל למחלקה כולה.
היו פעמים שהמצב בבית הקשה עליו, במיוחד כשנכנסה אימו לבית חולים ואז היה החיוך על פניו מצטמק, אבל למרות הקשיים בבית הוא המשיך...
אנחנו המפקדים, אהבנו אותו מאד וכמונו גם חבריו למחלקה והיו לו פה הרבה חברים טובים. מי ייתן וכל בני ישראל יהיו שופעי חיים נבונים ונחמדים כמו בנכם חי.