אלעד היקר,
אנחנו זוכרים את תחילת הדרך, את הרגע בו נכנסנו למפגש ראשון. הגענו עם המון חששות, ובאמת שלא ידענו למה לצפות. אמרו לנו שהולכת להיות עבודה קשה, שיהיה כואב. דיברו איתו על מפגש עם המשפחה שלך, על מנת שנוכל לשמוע קצת מי היית ומה השארת אחריך. המשיכו ודיברו על הטקס ועל מטרת הפרויקט, שהיא הנצחת חייך. אבל מה שלא אמרו לנו, וגם אם היו אומרים לא היינו מאמינים, זה כמה נתחבר וכמה נרגיש מבפנים את תחושת האובדן של אדם שכלל לא הכרנו.
בתחילה,היית עבורנו שם של חייל שנפל. אך לאחר העבודה הממושכת והמפגש עם משפחתך, הנושא הפך מבחינתנו יותר אישי. הבנו שהמשפחה לא פונה אליך בזמן עבר ומתייחסת לכל הקשור אלייך בזמן הווה ובכך משאירה את זיכרונך חי. באזכרה שלך נוכחו עשרות אנשים מתוך אהבה וכבוד אלייך, ומכך הבנו עד כמה היית נאהב ונערץ.
האם אתה רואה את הזריחות?
האם אתה נושם את הריחות?
האם שמח או עצוב לך?
האם אתה למעלה לבדך?
האם אתה רואה את השבילים?
האם אתה זוכר את הצלילים?
האם אתה בכלל יכול לצחוק?
האם כואב להיות כ"כ רחוק..?
ילד טבע שכמוך שיודע שמות פרחים,
ילד טבע שכמוך שמכיר את הדרכים,
ילד טבע שכמוך שמוקף בחברים,
ילד טבע שכמוך אתה עכשיו בעננים..
האם אתה קורא את המחשבות?
האם אתה שותף לאכזבות?
האם אתה גם שם נשאר קרוב?
האם אתה יכול עוד לאהוב?
ילד טבע שכמוך שיודע שמות פרחים,
ילד טבע שכמוך שמכיר את הדרכים,
ילד טבע שכמוך שמוקף בחברים,
ילד טבע שכמוך אתה עכשיו בעננים..
האם אתה רואה את הזריחות?
האם אתה נושם את הריחות?
האם שמח או עצוב לך?
האם אתה למעלה לבדך..?
הייתה לנו הזכות להכיר חלק קטן מחייך והווייתך. אנחנו מודים ומוקירים זכות זאת.
ליהי, נועה, נוי ואוריאל.