יחיאל כרמי חרבי ז"ל

קורות חיים

יחיאל בן דוד נולד בתימן בתרצ"ז (1937). כשהיה בן שמונה שנים נפטרו הוריו ומעט לאחר מכן סבתו. זמן קצר אחר כך נלקח ביתם, ויחיאל ושלושת אחיו נותרו לבדם ונדדו בתימן מעיר לעיר כשהם מלקטים מזון כדי לשרוד. בשנת 1949 עלו האחים בנפרד לארץ דרך קבוצות שארגנה מדינת ישראל הצעירה, יחיאל נקלט בפנימיית עליית הנוער בכפר סבא, ובמהלך שהותו שם הצליח לאתר את אחיו.

בסיום התיכון התגייס יחיאל לצבא ואף שירת שנה בקבע כמפקד מחלקת תובלה. במילואים התקדם לדרגת רב סרן ולתפקיד מפקד פלוגה, והיה אחראי על נהגי משאיות שהביאו אספקה לבסיסים בימי שלום, ולחזית בימי מלחמה.

כשהשתחרר מצה"ל עבד יחיאל זמן קצר כטרקטוריסט, אחר כך כנהג שכיר בקואופרטיב 'אגד' בסניף קרית גת, ובתחילת שנות ה- 60' היה לחבר 'אגד' ועבר לגור ולעבוד באשקלון.

יחיאל נישא לנחמה ונולדו ילדיהם: סיגל, לימור, דיקלה וטמיר. הוא היה אב למופת שהעניק לילדיו את כל מה שהוא החמיץ כילד, אהוב במשפחתו ואהוב בקרב החברים הרבים שרכש בעירו ובמהלך שנות עבודתו באגד. בשעות הפנאי השלים יחיאל את השכלתו בלימודים באוניברסיטה הפתוחה.

ביום ראשון כ"ז באלול תשנ"ג (12.09.1993), יום לפני חתימת הסכם אוסלו בין ישראל לפלסטינים, נהג יחיאל בשש בערב באוטובוס קו 300 מאשקלון לתל אביב. בצומת "עד הלום" קם נוסע ערבי שעלה לאוטובוס זמן קצר לפני כן והחל לזרוק רימונים ולתקוף את הנהג. יחיאל הצליח להשתלט על האוטובוס ולעצור בצד הדרך, פתח את הדלת האחורית וקרא לנוסעים, ששלושה מהם נפצעו, לברוח. הדלת הקדמית הייתה חסומה ולא נפתחה, והמחבל דקר את יחיאל בסכין מספר פעמים. חייל שעלה לאוטובוס הרג את המחבל, אך לא הצליח לעזור ליחיאל שמת מאיבוד דם.

יחיאל היה בן 56 במותו, הותיר אישה, ארבעה ילדים ואחים. הובא למנוחות בבית העלמין באשקלון.

כחצי שנה אחרי הרצח הוענק ליחיאל עיטור המופת של משטרת ישראל. כך נכתב בתעודת ההוקרה: "מותו של יחיאל כרמי ייחקק בזכרוננו ויישאר סמל לעמידתו האיתנה והעיקשת של עם ישראל אל מול אויביו. כי רק באשר כאלה היו לוחמינו - עמדנו וניצחנו".

כעשרה חדשים אחרי רצח יחיאל הוקם לזכרו גלעד בתחנת 'אגד' באשקלון.